עסקים קטנים, תקווה גדולה

יזמים ובעלי עסקים ברצועת עזה מדברים על המכשולים שעומדים בינם לבין הצלחה גדולה. מה חייב להשתנות כדי לאפשר זאת

המשך
חלק 1
מבוא
מבוא
איה בריקי, בעלת מתפרה בעזה. אנשים מכל שדרות החיים ברצועת עזה יוזמים, מקימים, ומקיימים עסקים קטנים במגוון תחומים. צילום: אסמא ח'אלידי

דוח זה בוחן  את מצב העסקים הקטנים בסקטור הפרטי של רצועת עזה לנוכח ההגבלות הכבדות שמטילה ישראל על תנועת אנשים וסחורות אל עזה וממנה, וקשיים שמערימים גורמים נוספים המשפיעים על האקלים הכלכלי והפוליטי. למרות אחוזי אבטלה מרקיעים והיעדר אופק מדיני, אנשים מכל שדרות החיים ברצועת עזה יוזמים, מקימים, ומקיימים עסקים קטנים במגוון תחומים. עסקים קטנים יוצרים מקומות עבודה, מניעים כלכלה, ומאפשרים לאנשים ונשים להגשים שאיפות אישיות ומקצועיות. כלכלה תקינה ובריאה, בעזה כמו בכל מקום, תלויה במידה רבה מאוד בשגשוג של עסקים קטנים ובינוניים במגוון גדול של ענפים במגזר הפרטי.

למרות שינויים קטנים במדיניות הסגר שאוכפת ישראל ברצועת עזה מאז 2007, במסגרתו היא מנטרת, ובעיקר פוסלת, כניסה ויציאה של כל איש, אישה ומשאית סחורה אל הרצועה וממנה, פלסטינים מעטים עומדים בקריטריונים הצרים שקובעת ישראל להגשת בקשות להיתרי תנועה בין עזה, ישראל, הגדה המערבית וחו"ל. המעטים שעומדים בקריטריונים הם בעיקר מכסה קטנה של סוחרים שמחזור פעילותם גדול, חולים הזקוקים לטיפול מציל-חיים שאיננו זמין ברצועה, ומי שמוגדרים על ידי ישראל "מקרים הומניטריים חריגים": אנשים בדרכם לחתונה או ללוויה של בן משפחה מדרגה ראשונה או לביקור של בן משפחה מדרגה ראשונה החולה אנושות.

גם עמידה בקריטריונים הישראליים כשלעצמה איננה מבטיחה יכולת לנוע מהרצועה או אליה. אינספור בקשות להיתרים נענות באיחור רב, נותרות ללא מענה, או נענות בשלילה. גם מהסוחרים המבוססים המעטים המחזיקים בהיתר ישראלי, שיצאו ונכנסו במשך שנים וקיימו קשרי מסחר עם אנשי עסקים בישראל, בגדה המערבית ובחו"ל, נשללים לא פעם ההיתרים או שאינם מחודשים בשל "מניעה ביטחונית" פתאומית, ללא נימוק או אפשרות ערעור.

גם אם מעבר רפיח למצרים, אשר היה סגור רוב הזמן עד מאי האחרון, יישאר פתוח, התנועה דרכו תלויה בעמידה בקריטריונים צרים שקובעת מצרים, שאף הם אינם כוללים יציאה לצרכי עבודה. יתרה מזאת, התנועה דרך רפיח איננה מהווה פתרון עבור מי שזקוק לגישה לשווקים בישראל ובגדה המערבית.

המחקר לקראת פרסום זה ביקש לבדוק איך מתקיימים עסקים קטנים בעזה ומהם האתגרים הניצבים בפני בעלי ובעלות העסקים. לצורך כך ביצענו ראיונות עומק עם נשים וגברים שמחזיקים עסקים קטנים בעזה, במגוון ענפי כלכלה: קונדיטורית, בעלת מתפרה, מהנדס תוכנה, בעלת עסק לרקמה, מעצבת תכשיטים, טכנאי בתחום הסלולרי, מעצבת שיער, רכזת פרויקטים בחממת היי-טק ויועצת שיווק דיגיטלי. רוב בעלי העסקים הקטנים איתם שוחחנו (פרט לאלה שעובדים בתחום טכנולוגיות המידע) נתמכים על ידי פרויקט של הארגון Action Against Hunger, ארגון הומניטרי בינלאומי הנאבק ברעב ברחבי העולם. במסגרת הפרויקט, בעלי העסקים מקבלים סיוע כלכלי ראשוני להקמת העסק וייעוץ בבניית תכנית עסקית בת קיימא.

מבין המרואיינים למחקר זה בולטות המרואיינות. אחוזי האבטלה בקרב נשים בעזה עומדים כעת על למעלה מ-70 אחוזים, בין היתר בגלל שישראל כבר למעלה מעשור לא מאפשרת לעובדים לצאת את הרצועה ושוק העבודה בתוך עזה רווי. כדי לתרום לפרנסת משפחותיהן וכדי לממש שאיפות וכשרון, כנגד כל הסיכויים, נשים אלה יוזמות עסקים בתחומים מגוונים, ממלאכות יד מסורתיות ועד היי טק.

מהראיונות שקיימנו חזרו ועלו האתגרים המרכזיים שעומדים בפני יזמים שמעוניינים להרחיב את עסקיהם ולפתח קשרי מסחר עם גורמים בישראל, בגדה המערבית או בחו"ל. התברר מהם כי מידע על מעט האפשרויות העומדות בפניהם במסגרת משטר ההיתרים המגביל, כמו גם מידע על המגבלות עצמן, לא נגיש להם, וכך נוצר אפקט מצנן. אי עמידתם של בעלי עסקים, או סוחרים, בקריטריונים הצרים שקובעת ישראל יוצרת תקרת זכוכית שמגבילה את אפשרויותיהם לצמוח; התשתיות החסרות ברצועה גם הן משבשות התפתחות תקנית, המחסור במסלול הוצאת סחורה שאינה ממלאת משאית, לצד אי היכולת להתייצב בשווקים המידיים ולפגוש לקוחות ומתווכים, להשתלם מקצועית ולנכוח בכינוסים מקצועיים – כל אלה נערמים לכדי מכשולים שאין ביכולתם להזיז.

לצד ההגבלות שמטילה ישראל, הדוח סוקר גורמים נוספים שהביאו לפגיעה בכלכלה בעזה, בהם הגבלות בינלאומיות על העברת כספים לרצועה, צמצום דרמטי בתמיכה האמריקאית בעבודת ארגוני הסיוע אונר"א והסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID), הגבלות התנועה שמשיתה מצרים במעבר רפיח והמהלך של הרשות הפלסטינית לקצץ במשכורות עובדיה, תושבי הרצועה.

בסיכום הדוח, נצביע על צעדים שבהם ישראל יכולה לנקוט כדי להסיר מכשולים שמעכבים ללא הצדקה את התפתחותם של עסקים קטנים ברצועה ומונעים מעובדיהם לממש את שאיפותיהם המקצועיות.

 

חלק 2
אקלים עוין ליזמות עסקית
מעצבת התכשיטים סומה אלנחאל בעבודתה. "בדרך כלל עסק מוצלח גדל עם הזמן, אבל בעזה קורה ההפך". צילום: אסמא ח'אלידי

קרוב לשני מיליון בני אדם חיים תחת מגבלות תנועה מחמירות ביותר שמטילה ישראל, הכוללות סגר ימי, אווירי ויבשתי. תושבי עזה מתקיימים בחבל ארץ שמתנדנד על ספו של משבר הומניטרי, על תשתיות קורסות ותחת איום מתמיד בהתלקחות אלימה. כשמגבלות על תנועת פלסטינים הודקו לכדי סגר על הרצועה ב-2007, מטרת המדיניות המוצהרת של ישראל היתה להביא להפלת שלטון חמאס. מטרה זו, שלכאורה בשמה הוכבד הסגר ממילא נכשלה ונכשלת. בפועל, ההגבלות הגורפות על תנועת אנשים וסחורות שאוכפת ישראל עד היום פוגעות בעיקר בזכויות היסוד של תושבי הרצועה. סנקציות כלכליות שהטילה הרשות הפלסטינית על עזה בשנתיים האחרונות החמירו גם הן באופן ניכר את המצב ברצועה. עסקים קטנים, התלויים ביכולת למכור מוצרים או שירותים לאוכלוסייה המקומית, מתקשים לשרוד בתנאים כלכליים קשים כל כך. הנה כמה מהאתגרים הכלכליים העיקרים שעומדים בפני בעלי העסקים, כפי שהעידו בפנינו.

היחלשות כוח הקנייה

ברבעון השלישי של 2018 נרשם אחוז האבטלה הגבוה אי פעם ברצועת עזה, 54.9 אחוזים (בהשוואה ל-17.3 אחוזים בגדה המערבית); 71.1 אחוזי אבטלה בקרב צעירים (מתחת לגיל 30). למעלה מ-70 אחוז מהאוכלוסייה בעזה נתמך במידה כלשהי בסיוע מארגונים הומניטריים בינלאומיים. לאור קיצוץ המימון של ארה"ב לסוכנות הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) וההודעה על הפסקת הפעילות של ארגון הסיוע הממשלתי האמריקאי USAID, ועל רקע עלייה בהיקפי העוני והיעדר ביטחון תזונתי בסיסי, האוכלוסייה בעזה תלויה מאי-פעם בסיוע שעוד מוזרם לרצועה.

קיצוץ המשכורות של עובדי הרשות הפלסטינית במהלך 2017 וסנקציות כלכליות אחרות שהטילה הרשות בשנתיים האחרונות פגעו באופן חמור בשוק המקומי בעזה. בשילוב עם ההגבלות הגורפות שמשיתה ישראל, נוצר משבר תזרים מזומנים אקוטי, עסקים נפגעו, האבטלה, כאמור, גוברת וכוח הקנייה בשפל.

שאדי סלאמה, בעל עסק לתיקון ולמכירה של מכשירים סלולריים, מספר שכתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה, אנשים נוטים לקנות את הדברים החיוניים למחייה ולא להוציא על טלפונים ניידים, מה שכמובן משפיע לרעה על העסק שלו ועל דומים לו. גם אלה שרוכשים מכשירים נוטים להעדיף משומשים על פני חדשים, כיוון שהם זולים יותר. בעלת המספרה והקוסמטיקאית ע'אדה מדלל: "לפני שנתיים המצב היה פחות גרוע; היו מגיעות אליי לקוחות באופן יומיומי. כיום לנשים אין כסף לדברים שנתפשים מותרות". מדלל, שמלקטת מהמעט שהיא מצליחה להרוויח לשם פרנסת משפחתה, מוסיפה: "אין עתיד בטוח, אנחנו מרגישים שלא נדע מה יהיה מחר".

מעצבת התכשיטים סומה אלנחאל מספרת שכשהקימה את העסק ב-2013 היה ביקוש גדול למוצרים שהיא מעצבת, אבל כשהתחילה מצוקת המשכורות, ב-2017, הרגישה ירידה ממשית בביקוש: "בדרך כלל עסק מוצלח גדל עם הזמן, אבל בעזה קורה ההפך. גם אם אנשים מרוצים מהסחורה שלך, כל עוד אין כסף בשוק את נאלצת לצמצם היקפי ייצור והרבה פעמים לסגור את העסק". בהתחלה העסק של אלנחאל הרוויח בין 800 ל-1000 שקל בחודש, כיום היא בקושי מגיעה ל-300 שקל. פאוזיה מובארק, קונדיטורית, דיברה על כך שהמצוקה הכלכלית משפיעה גם על תחומה: "רבים בעזה דואגים שלא יוכלו לספק אוכל בסיסי ביותר לבני משפחתם. אנשים עוברים מול החנות, מסתכלים, אך לא קונים".

המצב הסוציו-אקונומי הקשה ברצועה דוחף עסקים בסקטור טכנולוגיות המידע לפנות לקהלי יעד מחוץ לעזה. פאטמה עאשור, מנהלת פרויקט Cooper8up בחממה הפלסטינית לטכנולוגיות מידע ותקשורת ("PICTI"), סיפרה שהחברה שהיא מנהלת לא עובדת כרגע מול לקוחות ברצועה בכלל. לאור המצב הקשה נאלצים לעבוד אך ורק עם חברות בגדה ובחו"ל.

    1. וופא אבו ערמאנה, 26, רוקמת אומנותית


וופא (משמאל) למדה רקמה מאחותה הגדולה. מייצרת סדינים מקושטים, בהם היא משלבת רקמה פלסטינית מסורתית עם עיצובים של חברות איטלקיות שהיא נחשפת אליהם באינטרנט. וופא קיבלה מענק מהארגון למאבק ברעב, עשרת אלפים שקל, ובעזרתו קנתה מכונות ושכרה חדר עבודה. היא הקימה עמוד פייסבוק כדי לשווק את הסחורה שלה. היא עובדת יחד עם אחותה ובעת הצורך הן גם מגייסות עובדות נוספות.

 

בעל חנות לכלי בית מג'נין התרשם מהמוצרים של וופא ורכש שלושה סטים של מצעים רקומים במחיר 300 שקל לאחד. הסוחר מכר שניים מהסטים, כל אחד ב-800 שקל, ולקח אחד לעצמו. כשביקש שתשלח משלוח לצרכי מסחר גדול יותר הבינה שאין לה איך לקיים משלוחים רציפים.

 

 

וופא מעולם לא יצאה מעזה, גם לא לגדה המערבית. היא לא מכירה את מנגנון הגשת בקשה להיתר מעבר וגם לא אם היא עומדת בקריטריונים למעבר שהציבה ישראל. היא משוכנעת, עם זאת, שלו היא הייתה יכולה להגיע לגדה, היה באפשרותה ללמוד טוב יותר על הביקוש ועל העיצובים שימצאו שם ביקוש. היא הייתה יכולה להציע את התוצרת שלה גם לסוחרים נוספים, לחפש חומרי גלם איכותיים במחיר טובים מאלה של עזה.

 

המצב הנוכחי, של אי ודאות לגבי העברת סחורה וקבלת תמורה עבורה, חוסם את הצמיחה שלה וגם מונע ממנה להעסיק נשים נוספות, כפי שהייתה רוצה.

 

    1. סומה אלנחאל, 31, תכשיטנית


סומה סיימה ב-2013 לימודי תקשורת במכללת אל-אקצא שבעזה. מגיל צעיר מתעניינת באמנות ובציור ויוצרת בעצמה. לנוכח האבטלה וסיכויי התעסוקה הנמוכים החליטה לעזור לעצמה ויזמה פרויקט משלה. בעזרת המימון מ-AAH פתחה השנה עסק משלה והתחילה לשווק דרך הרשתות החברתיות. סומה מכינה תכשיטים, כרטיסי ברכה מושקעים לכבוד לידות וחתונות, ימי חג וימי הולדת, ויומנים לתלמידי בית הספר.

 

היא תמיד שואפת להתפתח ומאתגרת את עצמה ברעיונות חדשים. בתחילת העסק הייתה מרוצה מהביקוש ומההכנסות. ואז, במהלך השנה, החרפת המשבר הכלכלי, גם בעקבות קיצוץ המשכורות של עובדי הרשות הפלסטינית הביא לצניחה של 50 אחוז ברווחים. אומנות חשובה, היא אומרת, אך אינה פריט חובה בתקופה שאנשים דואגים בעיקר איך להאכיל את בני המשפחה.

 

 

 

 

סומה לא יצאה מעולם מהרצועה ולא ניסתה להגיש בקשה לצאת. היא מספרת שדרך דף הפייסבוק שלה קיבלה פניות מסטודנטיות מירושלים עם בקשה שתעזור להן בפרויקט הגמר שלהן. היא מעוניינת להרחיב את מעגל הלקוחות שלה ולעבוד עם שותפות בגדה, אבל גם בפניה עומדים המכשולים של משלוח הסחורה וקבלת התשלום. בעבר ניסתה לשלוח תוצרת שלה לשבדיה אבל התלאות שנאלצה לעבור לימדו אותה שעד שלא יחול שינוי, אין טעם במסלול הזה. "חייבת להיות נגישות מלאה לשוק בגדה המערבית," היא אומרת. " גישה שתאפשר לנו מרחב לממש את עצמנו ולהרוויח ולקחת חלק בהתפתחות בעולם".

  1. ע'אדה סאלח אל מודלל, בת 45, בעלת מספרה וסלון לנשים

ע'אדה תמיד אהבה עיצוב שיער ואיפור. היא התחילה בזה כתחביב, איפרה וסיפרה חברות וקרובות משפחה לקראת אירועים וביומיום. ב-2015 החלה לחפש מקור פרנסה עצמאי והשתתפה בקורס ספרות ואיפור במרכז לענייני האישה בעזה. בקורס למדה גם להשתמש בתכשירים לטיפול ולטיפוח עור הפנים.

 

ב-2016 עברה הכשרה בניהול פרויקטים עסקיים. ע'אדה קנתה את הציוד המקצועי הנדרש והפכה חלק מהבית שלה, המשקיף אל הרחוב הראשי של רפיח, לסלון ולמספרה לנשים. בנוסף, החלה למכור קרמים, צבעי שיער ומוצרי איפור.

 

"העסק תיפקד מצוין, הרווחתי טוב מאוד," היא מעידה. "ההידרדרות במצב הכלכלי ברצועה, שהתגברה עם הקיצוץ במשכורות עובדי הרשות הפלסטינית בעזה, הביאה לירידה דרסטית בעסקים, עד 70 אחוז מהיקף העבודה והרווחים. כדי להתמודד, הוספתי השכרת שמלות לאירועים חגיגיים. בצל המצב הכלכלי, נשים רבות לא יכולות להרשות לעצמן לקנות שמלות חדשות".

ע'אדה מעולם לא יצאה מעזה. "אני חולמת להגיע לגדה המערבית וללמוד על החידושים בתחום, להתנסות בעבודה עם תכשירים חדשים שאי אפשר להשיג בעזה, ולעבור הכשרות בשימוש במכשור חדשני. אני יודעת גם שאינטראקציה עם עמיתים למקצוע תעשיר את היכולות שלי".

 

  1. שאדי סלאמה, בן 27, בעל עסק לתיקון ושיווק מכשירים סלולריים

 
מגיל צעיר שאדי נמשך לכל מה שקשור למכשור הסלולרי, ועקב באדיקות אחר חידושים בתחום. ב-2013 סיים את לימודיו באוניברסיטה, ובמקביל החליט שהוא מעוניין לפתח את כישוריו בתחום תחזוקת מכשירים, שליטה ופיתוח תוכנות. הוא התחיל ללמד את עצמו מתוך צפייה בסרטוני יוטיוב.

 

כעבור זמן מה, קיבל רישיון חשמלאי ממרכז הכשרה מוכר ברצועה. בינואר 2018 קיבל מענק שאפשר לו לפתוח את העסק. שלושה חודשים אחרי שפתח את החנות, ולאור הצלחתה הראשונית הגדולה, החליט לעבור למיקום מרכזי בח'אן יונס ולהגדיל את העסק.

 

בשל המצב הכלכלי הקשה, הוא אומר, אנשים בעזה מתמקדים בדברים החיוניים, ולכן רוב העבודה שלו היום מתמקדת בתיקון ואחזקה ובמכירת מכשירים משומשים. הוא מעיד שתמיד הצליח להתמודד עם הקשיים במהלך כל הדרך.

 

 

שאדי מספר שישנם חומרים וחלקי חילוף שהוא צריך ואינם נגישים לו כי הם מוגדרים על ידי ישראל כפריטים דו-שימושיים. "ישנם חומרים בעלי איכות גבוה שאני צריך בעבודה אבל אי אפשר להשיג, למשל ציפוי ננו-קרמי למסכים. יש גם מחסור בחלקי חילוף ברצועה. אנחנו נאלצים לשפץ ולחדש חלקים קיימים."

  1. פאטמה עאשור, בת 25, מנהלת פרויקטים בחממה טכנולוגית


פאטמה מנהלת פרויקט cooper8up בחממה הפלסטינית לטכנולוגיות מידע ותקשורת, הממומן, בין היתר, על ידי האו"ם, שמטרתו עידוד יזמים צעירים בתחום טכנולוגיית המידע להקים חברות משלהם. בשל המצב הכלכלי, רב השירותים שמציעים המיזמים השונים בחממה נמכרים לחברות מחוץ לרצועה.

 

"מדי שנה אנחנו משתתפים ביריד שירותים טכנולוגיים גדול המתקיים בדובאי," מספרת עאשור, "אבל השנה לא הצלחנו לקבל היתרי יציאה מישראל. ביקשנו מלקוחות שלנו בסעודיה לייצג אותנו. השתתפות בירידים ופגישות עם לקוחות קריטיות להבנת צרכי השוק וליכולת שלנו לשווק באפקטיביות את השירותים שלנו ולקדם את המיזמים שבחממה. אנחנו מחמיצות הרבה הכשרות והשתלמויות שמתקיימות בגדה בגלל הקושי להשיג היתרים עבור עובדי החממה והיזמים. הדבר משפיע גם על יכולתנו לשתף פעולה עם ארגונים מקבילים ועל היכולות בגיוס משאבים.

 

 

"בגלל ההגבלות על תנועת סחורות, רוב הפרויקטים שלנו הם בתחום התוכנה ולא בתחום החומרה. לא מזמן, במסגרת אחד הפרויקטים, רצינו להזמין מוצר מסוים ולא קיבלנו אישור ישראלי, בלי נימוק. ובגלל משבר החשמל אנחנו נאלצים לשכור משרדים במבנה מסחרי שמספק חשמל 24 שעות ביממה (בעזרת גנרטור). דמי השכירות גבוהים מאוד, אבל אין לנו ברירה. בנוסף, רבים מהיזמים בחממה עובדים כפרילנסרים מול חברות מחו"ל, ונתקלים בבעיות בגביית התשלום על העבודה, בגלל הגבלות חמורות על העברת כספים לעזה מבנקים בחו"ל. פעמים רבות הם נאלצים להעביר את הכסף במזומן בעזרת אנשים שחוזרים לעזה מחו"ל, פתרון בעייתי ולא נוח בכלל".

  1. חנאן ח'שאן, בת 29, משווקת דיגיטלית

 

חנאן, בוגרת לימודים במדעי המחשב, עבדה בתחום שנתיים, ואחר כך פנתה לעולם השיווק הדיגיטלי, האהוב עליה. כיום היא עובדת כיועצת בשיווק דיגיטלי. היא פיתחה מיזם, שעובד בעיקר עם נשים, במטרה לקדם העצמה נשית בסקטור טכנולוגית המידע. היא בוחרת יזמיות מבטיחות ומדריכה אותן בנושאים הקשורים לעיצוב ושיווק דיגיטלי.

 

חנאן שואפת לפרוש את המיזם שלה למדינות אחרות, להגיע לכמה שיותר נשים עם פוטנציאל במדינות כמו עיראק, סוריה, לבנון וירדן. נשים שם מתמודדות עם אתגרים דומים לאלה שעמדו בפניה, מבחינה חברתיות, כלכלית ופוליטית. היא מדגישה את החשיבות שהיא רואה בהגעה לכמה שיותר נשים בתקווה שיוכלו ללמוד מהניסיון שלה.

 

 

עבודתה מצריכה הגעה למקומות אלו, אבל מדיניות ההיתרים של ישראל מונעת זאת ממנה, לכן, כדי לא לוותר וכדי להשיג את מטרותיה, החלה להעביר סדנאות מרחוק, בעזרת סקייפ או דרך מדריכים/ות שעובדים/ות איתה. כדי שתוכל לתקשר ולנכוח, יש צורך באספקה רצופה של חשמל, החליטה לשכור משרד בבניין ששייך לחממה הטכנולוגית "PICTI".

קושי נוסף הוא גביית תשלום על עבודה שנעשית מגורמים מחוץ לרצועה. כדי לעקוף את הקושי היא מעוניינת לפתוח חברה ברמאללה, שאותה תנהל מרחוק.

משבר החשמל ותשתיות אזרחיות אחרות

מצוקת החשמל המתמשכת ומצבן הירוד של תשתיות אזרחיות נוספות, כגון מערכות המים, הביוב והבריאות, מביאות לחסכים חמורים במשאבים אלמנטריים ומשפיעות על טווח פעולתם של עסקים קטנים ועל סיכוייהם להניב רווחים.

מחסור כרוני בחשמל ברצועה מביא להפסקות חשמל יום-יומיות ממושכות. תושבי עזה חיים עם אספקה בלתי-סדירה ובלתי-צפויה שנעה בעשור האחרון בין 12 שעות ל-20 שעות ביממה ללא חשמל. באוקטובר 2018, עת הושג מימון לדלק שנתרם על ידי ממשלת קטאר, חזרה תחנת הכוח היחידה ברצועה להפעיל יותר מטורבינה אחת מתוך הארבע שלרשותה, כך שהתושבים מקבלים כעת חשמל בסבבים של 8 שעות על כל 8 שעות הפסקה. ההקלה מורגשת, אך תרומה אינה פתרון לטווח-ארוך, והמשבר עלול לפרוץ מחדש ברגע שייגמר הכסף.

אספקת החשמל משפיעה על עסקים משלל סוגים. חנאן ח'שאן, יועצת שיווק דיגיטלי, דיברה על החשיבות של גישה לאינטרנט בעסק שלה. "בגלל שהאינטרנט מרכזי כל כך לעבודה שלנו נאלצנו לשכור משרד בבניין של החממה הטכנולוגית "PICTI", שם מובטחת אספקת חשמל כל היום [מגנרטור המופעל בזמן הפסקות החשמל – גישה]. למרות שהעלויות של השכרת חלל העבודה גבוהות, החלטנו שאנחנו צריכים מקום בטוח, מסודר, שיספק לנו את התנאים האידיאלים לעבודה שלנו". פאטמה עאשור, מנהלת פרויקטים ב-"PICTI", העובדת גם היא באותו בניין, שמיועד בעיקר לעובדי סקטור טכנולוגיות המידע, מודה: "כמובן שלא כולם יכולים להשכיר חלל בבניין הזה, בגלל המחירים הגבוהים" .

מהנדס התוכנה מוחמד עודה סיפר שיש לו שני משרדים, כל אחד באזור שונה בעזה. בכל רגע נתון הוא עובד במשרד שיש בו חשמל וכשהאספקה ניתקת הוא נע בזריזות למשרד האחר. "זו לוגיסטיקה מאוד מסובכת, להטעין את כל המחשבים כשאי אפשר לדעת מתי תהיה הפסקת החשמל הקרובה, ולכמה זמן תימשך", אומר עודה.

 

חלק 3
תנועת אנשים
תנועת אנשים

הבקשה להיתר תנועה "אינה עומדת בקריטריונים"

רובם המכריע של האנשים והנשים שמשתתפים בשוק העבודה בעזה אינם עומדים בקריטריונים המצומצמים והשרירותיים שקובעת ישראל לתנועת פלסטינים. אנשי מקצוע מרוב התחומים, כולל רופאים, אנשי חינוך, אקדמאים, ואנשי עסקים, יזמים, עובדי הייטק ועובדי ארגוני החברה האזרחית, אינם זכאים להגיש בקשות להיתר תנועה דרך מעבר ארז תחת הקריטריונים הישראליים. אינספור בקשות להיתרים המוגשות על ידי אנשי מקצוע משלל התחומים נענות בסירוב על ידי הרשויות בישראל, בטענה שהבקשה להיתר "אינה עומדת בקריטריונים".

נסיעה דרך מעבר רפיח למצרים מותנית גם היא בעמידה בקריטריונים צרים שקובעת מצרים, וכרוכה לא פעם בעלויות גבוהות בשל "דמי תיאום". הדרך הארוכה והמסוכנת ממעבר רפיח עד קהיר, ומשם לחו"ל, מהווה גם היא גורם מרתיע.

מבין תשעת היזמים ששוחחנו איתם לפרסום זה, רק שלושה יצאו במהלך חייהם את גבולות הרצועה. הקריטריונים המצומצמים במכוון שבכפוף אליהם מאפשרת ישראל תנועה אל ומתוך הרצועה לצרכי עסקים ופיתוח כלכלי, מאפשרים רק ל"סוחרים", "סוחרים בכירים", ועובדי הרשות הפלסטינית להגיש בקשות להיתרים. בפועל, בעלי ובעלות עסקים קטנים לא יכולים לקבל היתרי סוחר.

חנאן ח'שאן יזמה פרויקט להגדלת אחוז הנשים המשתתפות בכוח העבודה. היוזמה שיסדה התרחבה ומתקיימת כיום במדינות נוספות, בהן עיראק, סוריה, לבנון וירדן. ח'שאן אומרת שמהרגע שהקימה את הפרויקט, לא הצליחה לנסוע ולהיפגש עם השותפים והעמיתים שלה בחו"ל. "אני משתתפת בשיחות סקייפ או בטלפון, אבל זה לא מספיק". ח'שאן אחראית על הכנת החומרים החינוכיים שמועברים לנשים במסגרת הפרויקט, וחולמת לפגוש את מי שנתמכות על ידו. "כל מפגש עם הנשים, והשותפות לפרויקט, היתה יכולה לעזור לקדם ולייעל אותו", היא אומרת.

פאטמה עאשור, מנהלת פרויקט cooper8up. קיימות הגבלות על העברת כספים לעזה. צילום: אסמא ח'אלידי

חוסר שקיפותם של מנגנוני התיאום

בעקבות מאבקים משפטיים של גישה ושל ארגונים אחרים, החלו הרשויות הישראליות הרלוונטיות (מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים – מתפ"ש, ויחידת הסמך שלו, המינהל האזרחי) לפרסם בערבית ובעברית את הנהלים שעל פיהם, בין היתר, הם אמורים לקבל החלטות כתשובה לפניות פלסטינים, גם בבקשות לנוע. עד היום יש נהלים שלא תורגמו לערבית וטרם התפרסמו רשמית, כנדרש בחוק. גם הנהלים שכן מופיעים באתר מתפ"ש אינם מוכרים לאנשים שאת חייהם הם מעצבים, ורבים מהתושבים לא נחשפו מעולם להליך הגשת בקשה להיתר תנועה מישראל.

סומה אלנחאל, בעלת העסק לתכשיטנות, מעולם לא יצאה את הרצועה ומעידה שאינה מכירה את הליך הגשת הבקשה להיתר יציאה. היא לא היתה מודעת לקיומו. חנאן ח'שאן, מתחום השיווק הדיגיטלי, יצאה רק פעם אחת בחייה מהרצועה דרך מעבר רפיח למצרים, בנסיעה שאיננה למטרות עבודה. היא לא מכירה את הפרוצדורה של הגשת בקשות להיתר תנועה מישראל, אך שמעה שהתהליך מסובך וממושך. לדבריה, אנשים מוותרים מראש על תהליך התיאום בגלל שהם לא מכירים את הנהלים ואת מנגנוני התיאום.

גם מוחמד עודה, מהנדס תוכנה, יצא רק פעם אחת מהרצועה, בזמן לימודיו באוניברסיטה. לדבריו, הנסיעה התאפשרה הודות לסיוע הקונסוליה האמריקאית אשר הגישה בשמו את הבקשה להיתר. כך, גם מעט האנשים שכן עומדים בקריטריונים זקוקים פעמים רבות לסיוע ולמעורבות של גופים בינלאומיים או ארגוני זכויות אדם כדי לצלוח את המבוך הבירוקרטי של משטר ההיתרים הישראלי ולממש את זכותם הבסיסית לחופש תנועה.

סגר על קשרי המסחר

בהיעדר היכולת לנוע, בעלי ובעלות העסקים הקטנים שאיתם שוחחנו העידו על קושי רב ליצור ולתחזק קשרים עם בעלי עסקים מקבילים בתחום ועם לקוחות פוטנציאליים מחוץ לרצועה. הקשרים המסחריים המפותחים שהתקיימו בין אנשי עסקים מעזה בגדה המערבית, בישראל ובחו"ל ערב הידוק הסגר על עזה, נפגעו מאוד כתוצאה מהאיסורים הגורפים על תנועת אנשים וסחורות שהשיתה ישראל ב-2007.

הניתוק הממושך מהשווקים הטבעיים ביותר לתוצרת מעזה, גורם מרכזי בשיתוקה הכלכלי של הרצועה, הוא תוצאה מכוונת של "מדיניות הבידול" הישראלית, שביקשה להחליש את החברה והכלכלה בעזה כמטרה מדינית. ע'אדה מדלל, בעלת העסק לקוסמטיקה, דיברה על מה שיכול היה להיות לו הוסרו המגבלות הגורפות, שכן עזה והגדה חולקות קשרים משפחתיים, תרבותיים, וכלכליים: "ברגע שהשוק ייפתח, ויאפשרו לאנשים לנוע בין עזה לגדה ולישראל, יגיעו גם לקוחות חדשים, והכלכלה תתחזק, ואפשר יהיה להגיע לרווח כספי".

אלנחאל, התכשיטנית, מספרת שהיתה רוצה לבנות יחסים מסחריים עם עסקים מהגדה, אבל קשה לעשות זאת כשאי אפשר להיפגש: "הדרך היחידה שיש לי זה ליצור קשר דרך הטלפון, או לפרסם את המוצרים שלי באתר וברשתות חברתיות, ומשם לנסות ליצור קשרים עם שמעוניינים בסחורה שלי מחוץ לרצועה". איה בריקי חולמת גם היא לבקר מחוץ לרצועה ולהכיר סוחרים, סוחרות ועסקים בגדה כדי שתוכל לפתח קשרים ולקדם את היקף המכירות של המתפרה שהיא מנהלת. "אם דבר כזה יקרה, אגדיל  את העסק, אקנה מכונות חדשות ואעסיק יותר עובדות", היא אומרת.

גם פאטמה עאשור, מנהלת פרויקט Cooper8up, שעיקר פעילותו תמיכה בעסקים קטנים, דיברה על הצורך לצאת ולבקר בגדה. בפעם האחרונה שהיתה בגדה, היא מספרת, הכירה לראשונה ארגון שעובד על אותו הנושא, והבינה עד כמה חשוב לצאת ולהכיר עוד ארגונים וללמוד עוד דרכי פעולה. "נוכל לשתף פעולה כדי לקדם נושאים ולהגדיל את מעגל ההשפעה, במקום שכל אחד מאתנו יעבוד לבד," היא אומרת. "אבל זה לא יכול לקרות כל עוד לא מתאפשרת תנועה".

בנוסף, אומרת עאשור, רבים מהיזמים שפועלים בחממה עובדים כפרי-לנסרים מול חברות מחו"ל ונתקלים בבעיות קשות בשלב קבלת התשלום. קיימות הגבלות חמורות על העברת כספים לעזה, הן מבנקים בחו"ל והן באמצעות שירותי סליקה והעברת כספים באינטרנט. בנקים חוששים להעביר כספים לרצועה מחשש שיואשמו בהלבנת כספים או תמיכה בטרור.  "פעמים רבות אנו נאלצים לקבל את הכסף במזומן דרך אנשים פרטיים שחוזרים מחו"ל. זה פתרון בעייתי ומאוד לא נוח".

אין כניסה להשתלמויות, כנסים ואירועים עסקיים

אחת הבעיות העיקריות שעומדות בפני מיזמים בתחילת דרכם היא היעדר גישה להשתלמויות, להכשרות, לכנסים ולתערוכות, שמתקיימים מחוץ לרצועה. עאשור, מנהלת פרויקטים בחממה הטכנולוגית, מספרת שמדי שנה מתקיים כנס בדובאי שמיועד לחברות טכנולוגיות מידע מרחבי העולם. "השנה הזמינו אותנו אבל לא הצלחנו להגיע בגלל הקריטריונים הצרים של ישראל ומצרים, שמונעים מעבר מעובדי הסקטור. העמיתים שלנו מסעודיה השתתפו במקומנו".

בלי לצאת מהרצועה, בעלות ובעלי העסקים הקטנים לא יכולים להתעדכן לגבי חידושים בתחום ולאתר הזדמנויות לפיתוח עסקי: מה נחוץ בשוק? איזה מוצרים חדשים כבר קיימים בו? איזה אמצעי ייצור חדשים נוספו ואיזה כלים צריך לפתח כדי למשוך לקוחות? בריקי, בעלת מתפרה, סיפרה שכדי לדעת מה חדש בשוק היא כמובן עוקבת ברשתות החברתיות ובפרסומים אחרים. "לפעמים עמותות פמיניסטיות מקיימות כנסים לנשים ברצועת עזה, כדי לעזור להן לרכוש כלים חדשים ולהיכנס לשוק העבודה," היא מספרת. "אבל זה לא מספיק. עד שלא נצא ונראה בפועל מה מתרחש, עד שלא נכיר את האנשים מקרוב ונדע מה הצרכים, נישאר תמיד צעד אחד מאחור".

חלק 4
תנועת סחורות
תנועת סחורות
צילום: אסמא ח'אלידי .שאדי סלאמה, בעל חנות סלולר. ישנם חומרים וחלקי חילוף שאינם נגישים כי הם מוגדרים על ידי ישראל כפריטים דו-שימושיים.

לפני שישראל הידקה את הסגר על רצועת עזה, ענפים מרכזיים של כלכלתה נשענו על שיווק מחוץ לרצועה, בעיקר של תעשיות הטקסטיל והרהיטים, חקלאות ומזון מעובד. ב-2007, לאחר שחמאס השתלט בכוח על הרצועה, ישראל הכריזה על עזה כעל "שטח עוין" והחמירה דרמטית את מגבלות התנועה על תושביה לכדי סגר. כניסת הסחורות צומצמה למינימום שנועד רק למנוע משבר הומניטרי; הוצאת סחורה לצרכי שיווק נאסרה כליל. רק בשלהי 2014, כחלק מההבנות שהושגו בתום מלחמת "צוק איתן", ישראל התחילה להתיר בהדרגה שיווק מצומצם של טקסטיל, רהיטים וסוגים מסוימים של סחורה חקלאית לגדה המערבית ולישראל.

איסורים גורפים שמטילה ישראל עד היום על הוצאת סחורות מסוגים שונים, בלא הסבר או הצדקה, ממשיכים להוות את אחד הגורמים המרכזיים לשיתוק הכלכלי ברצועה, לקריסת עסקים רבים ולאחוזי האבטלה הגבוהים כל כך. שרשרת רבת-שנים של הגבלות מחמירות כובלת את תנועת הסחורות אל הרצועה וממנה ומגבילה באופן משמעותי את אפשרויות הפיתוח ופעילותם השוטפת של עסקים קטנים.

הגבלות גורפות על הוצאת סחורות מעזה

רובם המכריע של סוחרים ואנשי עסקים בעזה חווים קשיים משמעותיים בהוצאת הסחורות שלהם מהרצועה. מעבר הסחורות המרכזי אל ומתוך הרצועה הוא כרם שלום והוא בשליטתה המלאה של ישראל. לעסקים קטנים בעזה צורך חיוני במסחר עם השווקים הקרובים להם ביותר, בגדה ובישראל, כמו גם באפשרות לייצא סחורות לחו"ל.

ישראל אוסרת על משלוחים של סחורות למכירה בדואר מעזה, ומטילה הגבלות גם על דואר שאיננו מסחרי. אין גם אפשרות לשלוח חבילות דרך מעבר ארז. העברת סחורה שאינה ממלאת משאית גדולה או נסחרת במחזורים גדולים אינה באה בחשבון, ומדיניות זאת מדירה באופן גורף את כל העסקים הבינוניים והקטנים והמעגלים שמתפרנסים מהם. בעלת המתפרה איה בריקי סיפרה שהיא מפרסמת את העסק ברשתות החברתיות. לעיתים פונים אליה לקוחות מהגדה, אך אין לה אפשרות לשלוח להם מוצרים בדואר.

חלק מבעלי העסקים סיפרו שהצליחו, פעמים בודדות, להעביר סחורות בכבודת היד של קרובי משפחה או מכרים שקיבלו היתרי תנועה לצרכים אחרים. "זאת דרך קשה," אחת מהם סיפרה, "אבל זה עדיף על הסתמכות בלעדית על השוק המקומי". פעם פנתה לאחד מסוחרי הטקסטיל שמשווק סחורה דרך מעבר ארז וביקשה לצרף מספר פריטים למשלוח שלו. "הוא ביקש 70 שקל על כל פריט, מה שפחות או יותר ביטל את הרווחיות של העסקה".

בעלת עסק אחרת מבין בעלי העסקים סיפרה שניסתה גם היא בעבר להעביר מוצרים במשלוח של סוחר ונרתעה מהעלויות הגבוהות שהציב בפניה. "אחת הבעיות העיקריות של התחום זה סוגיית המשלוחים. הרבה לקוחות מחוץ לרצועה שמתעניינים בסחורה שלי אבל פשוט אין לי דרך להעביר אותה, או מישהו שאני יכול לסמוך עליו לשאת אותה איתו". מרואיינת נוספת מוסיפה שרק פעם אחת הצליחה להוציא את הסחורה מחוץ לרצועה, כששלחה חבילה קטנה לשוודיה, אבל עלות המשלוח היתה גבוהה כל כך שכמעט לא הרוויחה. "המצב הכלכלי בגדה טוב מזה שלנו בעזה" , אומרת ע'אדה מדלל. "אם יתאפשר לשווק לשם זה ישפר את הכלכלה ברצועה ויפתח אופציות לפיתוח וצמיחה".

ציוד דו שימושי

לאחר אירועי משט המרמרה בשנת 2010 שינתה ישראל את מדיניות כניסת הסחורות לרצועה. כפי שנחשף בעקבות מאבק משפטי ממושך של גישה, עד לאירוע זה, השיתה ישראל מגבלות חמורות ביותר על סחורות נכנסות. לאחר האירועים, הודיעה כי תאפשר לכל סחורה להיכנס לעזה לבד מרשימה של פריטים, שיידרשו היתר מיוחד כדי להכניסם לרצועה, פריטים שישראל מגדירה "דו-שימושיים", כלומר, בעלי שימוש אזרחי רווח, שיכולים, לשיטתה, לשמש גם למטרות צבאיות.

רשימת הפריטים הדו-שימושיים ארוכה ועמומה, אופן קבלת ההחלטות בעניינם עלום, והליך התיאום לא מוכר לרבים. עסקים גדולים מתקשים להכניס חומרי גלם, מכונות ומכשירים, חלקי חילוף ועוד. עסקים קטנים מצליחים עוד פחות, אם בכלל, וממילא רבים מהעובדים במגזר העסקי כלל לא מודעים לרשימה או להליך תיאום הכנסת הסחורות הנמנות במסגרתה.

בשנה האחרונה נרשמה תנועת סחורות בהיקף קטן דרך שער סלאח-א-דין, שבין מצרים לרצועה, אך רק לסוחרים בכירים, שלהם יחסי מסחר מבוססים עם אנשי עסקים במצרים, אפשרות להכניס סחורות דרכו.

שאדי סלאמה, בעל חנות הסלולריים, מספר שישנם חומרים וחלקי חילוף שהוא צריך ואינם נגישים לו כי הם מוגדרים על ידי ישראל כפריטים דו-שימושיים. "ישנם חומרים בעלי איכות גבוה שאני צריך בעבודה אבל אי אפשר להשיג, למשל ציפוי ננו-קרמי למסכים. יש גם מחסור בחלקי חילוף ברצועה. אנחנו נאלצים לשפץ ולחדש חלקים קיימים". אחד המרואיינים סיפר שכלל לא היה מודע לרשימת הציוד הדו-שימושי ולפרוצדורה הנדרשת כדי להכניס פריטים ממנה לרצועה, אך כן ידע שיש דברים שכניסתם אסורה. לכן, פנה לסוחר בכיר שיעשה זאת עבורו. התהליך נמשך חודשיים אך הציוד נכנס בסוף. זהו מקרה די נדיר. הליך התיאום נותר כה עמום ומסובך עד שנוצר אפקט מצנן, שגורם לבעלי האמצעים הפחותים לוותר מראש ולצמצם את אופק שאיפותיהם.

חלק 5
סיכום והמלצות
סומה אלנחאל, 31, תכשיטנית. צילום: אסמאא ח'אלידי

הגבלת הזכות לחופש תנועה פוגעת עמוקות, ובעקביות, באוכלוסייה הפלסטינית החיה תחת שליטה ישראלית בעזה ובגדה המערבית. על אף ההסכמה בקרב גורמים שונים במערכת הביטחון הישראלית, בקהילה הבינלאומית ובקהילה הפלסטינית, כי קיים קשר ישיר בין הצורך בשיקום ופיתוח של כלכלת רצועת עזה לבין יציבות האזור, בפועל ישראל ממשיכה להטיל איסורים גורפים והגבלות שרירותיות על תנועת אנשים וסחורות אל עזה וממנה; בכך היא מערימה קשיים רבים על הכלכלה הפלסטינית ופוגעת באוכלוסייה האזרחית ברצועה.

פיתוח הסקטור הפרטי בעזה תלוי ביכולתם של בעלי עסקים, קטנים כגדולים, ויזמים מתחומים שונים, לנוע לצרכי עבודה ולקיים קשרי מסחר עם הגדה המערבית, ישראל וחו"ל. היעדר היכולת לנוע לצרכי מסחר בולם מראש את אפשרויותיהם של בעלי עסקים קטנים להרחיב את השוק, להתמקצע, להחליף דעות ולהתעדכן. המגבלות על הנעת סחורות בהיקפים קטנים וההליכים העמומים והמכבידים על הכנסת ציוד, חומרי גלם ופריטים שמוגדרים דו-שימושיים, חוסמים פיתוח והתקדמות.

על כלל השחקנים המדיניים באזור לשמור על זכויות היסוד של תושבי עזה, בלא קשר למאבקים הפוליטיים המתקיימים ביניהם, בדרך כלל על גבם של שני מיליון אנשים, נשים וטף המתגוררים ברצועה. עם זאת, כדי לממש את הפוטנציאל של היזמים ובעלי העסקים הקטנים, נדרש בראש ובראשונה שינוי דרמטי במדיניות הישראלית.

להלן מספר צעדים שניתן ליישם מידית כדי לאפשר לבעלי עסקים קטנים בעזה לממש את הפוטנציאל הרב שלהם ולתרום לפיתוח כלכלי של הרצועה.

המלצות:

-על ישראל להסיר את הסגר: לבטל את הקריטריונים המחמירים והמגבלות הגורפות על תנועת אנשים וסחורות אל עזה וממנה.

-על ישראל לאפשר לעובדים בסקטור הפרטי בעזה לנוע לצרכי מסחר ופיתוח מקצועי, בכפוף לבדיקות ביטחוניות פרטניות.

-על ישראל להקים מנגנוני קבלת החלטות נגישים ושקופים לאוכלוסיות שעליהן הם משפיעים, עם אפשרות ערעור.

-על ישראל לאפשר משלוחי סחורות בהיקפים שונים מהרצועה: לפתוח אפשרות למשלוח חבילות לגדה המערבית ולאפשר יציאה דרך מעבר ארז עם סחורה בכבודת יד.

 

לקריאת המסמך בגרסת PDF לחצו כאן