הכי רחוק

כיצד פועל מעבר הסחורות העיקרי של רצועת עזה, שהוא גם החיבור הבלעדי שלה לשווקי הגדה המערבית? איזה תשתיות עדיין חסרות בו, מה בעייתי במיקום שלו ומה צריך לקרות כדי להרים את התקרה שמניחה ישראל מעל לכלכלה של הרצועה?

המשך
חלק 1
הקדמה
הקדמה

כרם שלום הוא מעבר הסחורות העיקרי של רצועת עזה, והיחיד עם ישראל, עורק החיים של תושבי הרצועה. מדי יום נכנסות לעזה מאות משאיות, עליהן מוצרי יסוד, חומרי גלם לתעשייה, מכשור רפואי, מוצרי מזון, בקר, פירות, דלקים, חומרי בניין ועוד. מנתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה עולה כי חברות וספקים בישראל הם המקור למעל 80 אחוזים משווי הסחורות הנכנסות לעזה דרך מעבר כרם שלום. חקלאים, יצרנים וסוחרים תושבי עזה – המעסיקים אלפים רבים ברצועה – מסתמכים על מעבר כרם שלום לשיווק סחורותיהם, בעיקר אל השווקים הטבעיים שלהם, בגדה המערבית ובישראל, וגם לחו"ל. השליטה על המעבר, על התשתיות בו, על מה שנע בו – כמה ומתי – בשני הכיוונים, נתון בעיקר בידיה של ישראל.

דף המידע הזה מבוסס על מעקב רב-שנים אחר הפעילות במעבר כרם שלום, על ניתוח מסלול מעבר הסחורות בו, ועל מחקר עדכני של התנאים במעבר וההיטלים הנגבים בו. לאורך השנים פרסמנו מחקרים על השפעת מגבלות התנועה על ענפים יצרניים ברצועה ואנחנו מדווחים על כך באופן שוטף. בדף המידע הזה, ניסיון לכמת את העלויות שנובעות מבלעדיותו של כרם שלום בכל הנוגע לקשר עם הגדה ועם ישראל, והקשיים שנובעים ממיקומו הבעייתי, בנקודת ההשקה הדרומית ביותר בין עזה וישראל, המרוחקת מריכוזי תעשיה ומסחר. בנוסף לסקירת תשתיות חסרות במעבר, הדף עוסק במחירים שגובה המדיניות של ישראל בכל הנוגע לניטור ולהרשאת מעבר הסחורות בו.

בסיכומו, הצעות מעשיות לשיפור המצב, בראשן קריאה לפתיחת מעברי סחורות נוספים. בנוסף, במעבר עצמו נחוצים שיפורים, כמו תאי אחסון וקירור, לצד אזורים מוגנים לפריקת סחורה רגישה למזג האוויר. כמו כן, ראוי לשדרג את האופן המסורבל שבו סחורות עוברות בתוך המעבר, ולאפשר בו מעבר של מכולות. על רקע תקדימים מן העבר, אנחנו גם מזהירים מפני סגירת המעבר כצעד ענישתי.

חלק 2
רקע
רקע

מעבר כרם שלום הופעל לראשונה ב-2005, לצורך הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה. מיוני 2007, ישראל החלה מהלך של סגירת שלושה מארבעה מעברי הסחורות שהפעילה עד אז מול רצועת עזה: באותה שנה סגרה את מעבר קרני בצפון הרצועה, שהיה עד אז מעבר הסחורות המרכזי (עד 2011 המשיך לפעול בו מסוע להכנסת תבואה ומספוא); את מעבר סופה, דרכו הועברו חומרי בניין לרצועה, סגרה ב-2008; את מסוף נחל עוז, בו הועברו לעזה דלקים וגז לבישול, סגרה ב-2011. נותר פתוח רק כרם שלום, שלא יועד מלכתחילה להיות מעבר הסחורות הבלעדי של עזה עם ישראל.

מפברואר 2018 פועל במקביל גם מעבר סחורות קטן, חד-סטרי בגבול עם מצרים, הוא שער סלאח א-דין. את תנועת הסחורות דרכו מנהלות חברה פרטית בעזה וחברה פרטית במצרים, תחת השגחת הצבא המצרי ורשויות חמאס ברצועה. עוברת בו רק סחורה נכנסת ממצרים, בהיקף מצומצם, וממילא אין בו תשתיות לתפקוד של מעבר סחורות מלא. סלאח א-דין לא עונה על רוב צרכיהם החיוניים של תושבי הרצועה, שסוחרים בעיקר עם ישראל ועם החלק האחר של הטריטוריה הפלסטינית, הגדה המערבית.

תהליך סגירת מעברי סחורות על ידי ישראל
2005
מעבר כרם שלום התחיל לפעול לראשונה
יוני 2007
ישראל החלה מהלך של סגירת 3 מ-4 מעברי הסחורות ברצועה
יולי 2007
ישראל סוגרת את מעבר קרני
2008
ישראל סוגרת את מעבר סופה
2011
ישראל סוגרת את מעבר נחל עוז
פברואר 2018
נפתח מעבר סלאח א-דין בגבול בין עזה ומצרים. מעבר שנכנסות בו כמויות מצומצמות של סחורות ממצרים לרצועה.
חלק 3
תנועות הסחורות במעבר
תנועות הסחורות במעבר

כניסת סחורות לרצועת עזה

מאז הידוק הסגר, ב-2007, ועד 2010, אירוע משט המאווי מרמרה, אסרה ישראל להכניס לרצועה רשימה ארוכה של סחורות אזרחיות, בהן חומרי בניין, חומרי גלם לתעשיות ולתשתיות, וגם כוסברה, נייר טואלט, צעצועים ושוקולד. למעשה, התקיימה רשימה, שמעולם לא פורסמה רשמית, שמנתה את הפריטים המותרים בכניסה לרצועה – השאר היו אסורים. בעקבות ביקורת פומבית, ביוני 2010 פרסם הקבינט הביטחוני-מדיני תוכנית בת שש נקודות, שמטרתה המוכרזת היתה "להקל" על כניסת סחורות אזרחיות לרצועה. מאז נעשו במעבר כרם שלום עבודות הרחבה ופיתוח, כך שהקיבולת שלו כיום היא 1,000 משאיות ביום (לא כולל מכליות דלקים).

כיום מתירה ישראל לרוב הסחורות להיכנס, אך מגבילה מאוד, עד אוסרת, כניסת פריטים שהיא מגדירה "דו-שימושיים", כלומר, מוצרים וחומרים אזרחיים שיכולים, לשיטתה, לשמש גם למטרות צבאיות. הרשימה הזו, ובה פריטים חיוניים מאוד לתעשייה, לבנייה ולצרכים אזרחיים אחרים, עמומה, הרכבה משתנה, ואכיפתה אפורה: רשמית, הפריטים בה לא אסורים, אך רבים מהם לא מאושרים. באוקטובר 2014, בעקבות "מבצע צוק איתן", הוקם המנגנון לשיקום רצועת עזה (GRM) המשותף לישראל ולרשות הפלסטינית, בפיקוח האו"ם.

המנגנון לכאורה מאפשר לישראל מעקב פרטני אחר שימוש בפריטים שהיא מתירה להכניס לרצועה, ובעיקר שליטה גדולה עוד יותר בתוך הרצועה. למעלה מחמש שנים לאחר הקמתו, באתר המנגנון מופיע מעקב אחר למעלה מ-15 אלף פריטים, המוגדרים על ידי ישראל כ"דו-שימושיים", שאותם ביקשו גורמים שונים להכניס לעזה, בהם ציוד רפואי, ציוד תקשורת ולוחות עץ. החסכים בפריטים אלה מגבילים את הסיכוי לפיתוח כלכלי של הרצועה. בפועל, המנגנון מעניק לישראל שליטה גדולה עוד יותר על הפעילות האזרחית ברצועה. רשימת הפריטים ה"דו-שימושיים" מתארכת ככל שהזמן חולף, והעיכובים, החסכים והחוסרים בציוד הכרחי שהיא גורמת, פגעו הן בכניסת סיוע נחוץ והן בפיתוח כלכלי. שניים מהענפים שנפגעים באופן מובהק הם החקלאות והדיג עקב קושי לקבל אישור מישראל להכניס סוגי דשנים ומוצרי דגה. הפגיעה בענפי הכלכלה בולטים אלו, באה לידי ביטוי בשיעור אבטלה מהגבוהים בעולם.

יציאת סחורות מרצועת עזה

במחצית הראשונה של 2007 נמכרו בישראל ובגדה המערבית כ-85 אחוזים מהסחורות שיצאו מהרצועה. עם השתלטות חמאס, ביוני 2007, אסרה ישראל כליל על יציאת סחורות מהרצועה לגדה ולישראל, ואפשרה רק ייצוא מוגבל של מוצרים חקלאיים לאירופה, במסגרת יוזמת סיוע של ממשלת הולנד. סגירת הגישה לשווקים הטבעיים היוותה את אחד הגורמים המרכזיים להידרדרות הכלכלית ברצועה, לקריסת עסקים רבים ולאבטלה המאמירה, שהובילו בתורם לתלות גוברת בסיוע הומניטרי.

מאז הידוק הסגר, ביוני 2007, ועד אוקטובר 2014, יצאו בממוצע כ-14 משאיות בחודש מהרצועה לחו"ל, רובן נושאות סחורה חקלאית, כמות המהווה אחוז אחד בלבד מהממוצע החודשי של משאיות סחורה יוצאות ערב הסגר. ב-6 בנובמבר 2014, אישרה ישראל לראשונה לאחר יותר משבע שנים, שיווק סדיר של סחורה מעזה בגדה המערבית. תחילה האישור ניתן לסחורה חקלאית בלבד, ובהמשך גם לתעשיית הטקסטיל והרהיטים. במרץ 2015 ישראל התירה גם מכירה של כמות מוגבלת של עגבניות וחצילים מעזה בשטחה. היום היא מאפשרת גם מכירה בישראל של מוצרי טקסטיל, רהיטים ופסולת מתכת מעזה. ב-2019 יצאו מעזה דרך כרם שלום, בממוצע, 262 משאיות מדי חודש. ההגבלות שעדיין קיימות על שיווק מהרצועה, במיוחד לישראל ולגדה, ממשיכות לעכב פעילות כלכלית, ומן הסתם לעצור התפתחות משמעותית.

חלק 4
הריחוק מריכוזי אוכלוסייה ואזורי תעשייה
הריחוק מריכוזי אוכלוסייה ואזורי תעשייה

עד יוני 2007, רוב הסחורות אל עזה וממנה היו עוברות דרך מעבר קרני, הממוקם כחמישה קילומטר ממרכז העיר עזה. המרחק הרב של כרם שלום מריכוז המסחר והתעשייה ברצועה, ומנמלי הים, מבתי הזיקוק וממרכזי התעשייה בישראל, וגם ממעברי הסחורות בגדה המערבית, העלה מאוד את עלויות שינוע הסחורות מעזה ואליה. כרם שלום ממוקם כ-40 ק"מ ממרכז העיר עזה, האזור המאוכלס ברצועה, שבו מרבית המפעלים והמחסנים. שיחות שערך גישה עם בעלים של חברות הובלה פרטיות ברצועת עזה, העלו כי ההערכה בענף היא שכ-60 עד 65 אחוזים מהסחורות עוברות מכרם שלום לאזור העיר עזה. לפי הערכות המרכז הפלסטיני לקידום סחר, פלטרייד, ושל עמותת בעלי חברות ההובלה הפרטיות בעזה, עלות העברת סחורות לעזה דרך כרם שלום גבוהה ביותר מ-50 אחוזים מאשר לו נכנסו דרך מעבר קרני.

מעבר כרם שלום ממוקם בקצה כביש 232, נתיב יחיד וכביש צר ופגום, שנשחק תחת גלגלי מאות המשאיות החולפות בו מדי יום. התנועה הכבדה והתשתית הלא-מספקת גבו במהלך השנים מחיר בגוף ובנפש מתושבי האזור. במאי 2016, בלחץ תושבי היישובים הישראליים הסמוכים לגדר עם עזה, הכריז שר התחבורה כי יגביל את תנועת המשאיות בין שבע לתשע בבוקר ובין שלוש לחמש אחר הצהריים. ב-15 בנובמבר 2018 נכנסה ההחלטה לתוקף, אך במתכונת מצומצמת יותר. כיום יש הגבלה על תנועת משאיות בכבישים המובילים למעבר כרם שלום בין שבע וחצי לתשע בבוקר, ובין שלוש וחצי לארבע וחצי אחר הצהריים.

ה"פתרון" של משרד התחבורה לא רק שעוקף את הנחוץ – שיפוץ הכביש ופתיחת מעברים נוספים בצפון הרצועה – הוא גם יוצר חשש לבעיות באספקת סחורה טרייה לרצועה ולקשיים בשיווק אפקטיבי ממנה, זאת לצד זינוק בעלויות לכל הנוגעים בדבר, בצד הישראלי ובצד הפלסטיני. לא מכבר אף פורסם שהתוכניות לשיפוץ הכביש, כחלק מהחלטת הממשלה לשיקום עוטף עזה, הוקפאו. לבעיה הנובעת מריבוי המשאיות על כביש 232, פתרונות אחרים, שלא יפגעו באספקת הסחורות לשני מיליון תושבי עזה.

פתיחת מעברי סחורות בצפון הרצועה, קרוב בהרבה לאזורי תעשייה ברצועה ובישראל, לגדה המערבית ולנמל אשדוד, יוזיל דרמטית את עלויות השינוע הגבוהות למעבר כרם שלום, ייעל את יכולת העברת הסחורות מרצועת עזה ואליה, וימעיט את עומס המשאיות על כביש 232. ב-2016, שר הביטחון באותו הזמן הורה על מהלך לפתיחה מעבר בצפון הרצועה, וישראל אף החלה מחפשת מימון, אך בפועל דבר לא קרה.

חלק 5
מבנה המעבר, הקיבולת שלו ושיטת העברת הסחורות
מבנה המעבר, הקיבולת שלו ושיטת העברת הסחורות

המעבר פועל בימים ראשון עד חמישי, ולעתים גם בימי שישי (בעיקר להעברת דלקים). כניסת המשאיות לצד הישראלי מתחילה ב-6:00 בבוקר ונמשכת עד 15:00. העברת הסחורות לצד הפלסטיני נמשכת עד רדת החשיכה. המעבר תוכנן, נבנה ופועל באופן שבו ישראל מונעת, במכוון, מפגש ישיר של משאיות ישראליות עם משאיות פלסטיניות.

המעבר משתרע על שטח של 600 דונמים: 200 בצד הפלסטיני, 400 בישראלי. בצד הישראלי 11 תאים, שטחו של כל אחד כעשרה דונם. חלק מהתאים ייעודי לסוגים של סחורות כגון אגרגטים, סחורות ממושטחות, ובעלי חיים. כל תא יכול להכיל בו-זמנית 17 עד 25 משאיות. המשאיות מישראל נכנסות לתאים לאחר שעברו בידוק, פורקות את הסחורה, ועוזבות. לתא אז נכנסות משאיות ומלגזות "סטריליות", המעבירות את הסחורה לצד הפלסטיני. אחרי שהן פורקות את הסחורה הן עוזבות, ואז נכנסות מלגזות פלסטיניות מעזה, ומעמיסות את הסחורה על משאיות פלסטיניות, שיוצאות לעבר יעדים ברצועה. בשום שלב אין מפגש בין משאיות ומלגזות מישראל לאלה מהרצועה. המונח "סטרילי" מדגיש את העובדה שמשאיות ומלגזות אלה נשארות במעבר ומשמשות רק להעברת סחורות בין שני צדי המעבר. תהליך זה אורך בממוצע כ-45 דקות.

בשנת 2019 נכנסו למעבר, בממוצע, 415 משאיות סחורה ו-20 משאיות דלקים, מדי יום עבודה.

כיום פועלים בכרם שלום שני משַקפי רנטגן למכולות, שנתרמו על ידי ממשלת הולנד. מטרת המשקפים לסרוק מכולות שלמות בלי צורך לפרוק את תכולתן. עם זאת, שיטה זו מעולם לא מומשה, והסחורה נפרקת, גם אם המשאית עברה שיקוף. ההחלטה איזה סחורות יעברו במשקף היא על פי שיקול דעת העובדים הישראליים במעבר. כ-15 אחוז מהמשאיות הנכנסות מישראל לרצועה עוברות דרך המשקף, וכל הסחורות היוצאות מהרצועה נבדקות באמצעותו, בנוסף לבדיקות נוספות.

במעבר אין מאגרים שמאפשרים לאחסן דלק, לכן העברת הדלקים מחייבת נוכחות בו-זמנית של המשאית הפלסטינית והישראלית, מה שמאט את התהליך וגוזל זמן רב לצורך תיאום. בנוסף, העובדה שהדלקים מועברים ישירות ממשאית למשאית, אינה מאפשרת מדידה מדויקת של הכמות שעברה. סוחרים פלסטיניים מדווחים על הפרשים של אלפי ליטרים אבודים, שמצטברים לכדי הפסדים של מאות אלפי שקלים שהם נאלצים לספוג מדי חודש.

מעבר הסחורות בכרם שלום מתבצע בשטח פתוח, תחת כיפת השמים. הסחורות חשופות לכן לפגעי הטבע – שמש, גשם, קור וחום. ב-2019 סחורה חקלאית היוותה 84 אחוזים מסך הסחורות היוצאות לגדה, לחו"ל ולישראל. חשיפה של סחורה חקלאית ארוזה עלולה לגרום לה לאבד מאיכותה ולכן מערכה. למשל, משלוחים של תותים, שעוברים בחודשי החורף, נפגעים תדיר בשל חשיפה ממושכת לשמש או לקור, לגשם ולאבק. גם הסחורה הנכנסת לרצועה נפגמת בתהליך ההעברה ואיכותה בהגיעה לשווקים בעזה נמוכה לא פעם משהיתה כשיצאה לדרך.

כבר שנים מתנהלים דיונים על הקמה של סככות בשני צדי המעבר. על אף שבאופן טבעי ישראל, המפעילה את המעבר, אמורה לדאוג להקמתן. עם זאת, השנים והחודשים נוקפים, ואף על פי שישראל התחייבה להקים סככות במעבר עד סוף מרץ 2018, טרם הוקמו במעבר סככות שישמרו על סחורה חקלאית מפני פגיעות מזג האוויר.

חלק 6
מפעילי המעבר בצד הישראלי ובצד הפלסטיני
מפעילי המעבר בצד הישראלי ובצד הפלסטיני

בצד הישראלי של המעבר ארבעה עובדי רשות המעברים מטעם משרד הביטחון, ועוד כ-60 עובדי קבלן של חברת האבטחה הפרטית "שלג לבן". זכיין מטעם רשות המעברים במשרד הביטחון מפעיל את שירותי המלגזות במסוף הסחורות, חברת נ.ג'אן.

הצד הפלסטיני של מעבר כרם שלום מנוהל על ידי חברות שינוע שגייסה חברת נ.ג'אן. חברת בני סעדי שחיבר אחראית על שינוע כלל הסחורות, למעט אגרגטים ודלקים. חברת ג'ורג' עקל מבצעת את הסעת החצץ. על העברת הדלקים אחראים בצד הפלסטיני פקידים של רשות הדלקים, השייכת לרשות הפלסטינית. בסך הכל במעבר מועסקים כמה מאות עובדים, ישראלים ופלסטינים.

חלק 7
היטלים ומסים הנגבים במעבר
היטלים ומסים הנגבים במעבר

בשונה ממעברי הסחורות בגדה המערבית, בהם לא נגבים היטלים ואגרות, משרד הביטחון הישראלי גובה סכום, שנע בין 250 עד 700 שקל, על כל משאית ישראלית הנכנסת למעבר. בתשובה לבקשה על פי חוק חופש המידע שהגיש גישה, נמסר ממשרד הביטחון הישראלי, שבמהלך 2018 נגבו 55 מיליון שקל דמי כניסת משאיות לכרם שלום. ב-2017 נגבו 75 מיליון שקל וב-2016, 82 מיליון שקל.

בנוסף, הסוחרים הפלסטינים משלמים 20 שקל עבור דמי כניסת משאית למעבר ו-500 שקל דמי פריקה וטעינה, לחברה המפעילה את המעבר. חלק מהמשאיות, שנושאות גז בישול, דגנים, פירות ובגדים משומשים, משלמות בנוסף גם 10 שקל דמי שימוש במשקל. השיטה המסורבלת שקבעה ישראל להעברת סחורות מהצד הישראלי לפלסטיני, הכוללת פריקה, טעינה ואז פריקה וטעינה נוספת, היא הסיבה העיקרית לעלויות הגבוהות. שיטה זו ייחודית לכרם שלום. לפי נתונים של האו"ם, בשנת 2019 נכנסו לרצועת עזה דרך כרם שלום 95,789 משאיות סחורה ו-6,102 משאיות דלק; 3,145 משאיות יצאו מהרצועה. הפלסטינים שילמו למעלה מ-50 מיליון שקלים דמי פריקה וטעינה של סחורות בשנת 2019.

בנוסף לעלויות אלה, יש גם מיסוי שנגבה בצד הפלסטיני של המעבר. נציגים של משרד הכלכלה בעזה מעריכים את שווי הסחורה הנכנסת, משווים אותו לסכום הנקוב בחשבונית, ומטילים מס על הפער בין הסכומים. בנוסף, כמדיניות מגן (פרוטקציוניזם), הרשויות בעזה מטילות "מס סולידריות" על כ-100 מוצרים. מס זה נע בין 50 ל-200 שקל לטון.

חלק 8
סגירות חוזרות ונשנות כצעד ענישתי
סגירות חוזרות ונשנות כצעד ענישתי

בשנת 2018 ישראל סגרה, או הגבילה, את פעילות מעבר 32 ימים כצעד ענישתי (בנוסף לסגירת המעבר בחגי ישראל). ב-2019, 14 ימים. לעתים ההגבלה מוסגרה כתגובה על ירי חסר אבחנה מעזה אל עבר ריכוזי אוכלוסייה בישראל, מעשה שכלשעצמו פסול ובלתי חוקי, אך לא קשור לפעילות המעבר. הסגירה לתקופות ארוכות מנעה כניסה של אספקה הכרחית ודלקים. כל סגירה של כרם שלום גוררת נזקים כלכליים כבדים לתעשיות, לבעלי עסקים, לסוחרים ולמפעלים בעזה, המתנהלים בכלכלה שממילא נאבקת להתקיים תחת מגבלות הסגר שמטילה ישראל.

סגירת מעבר הסחורות המרכזי, צינור החיים הכמעט בלעדי של שני מיליון בני אדם, כמחציתם ילדים, היא מהלך של ענישה קולקטיבית, מעשה בלתי חוקי ולא מוסרי. הסגירות החוזרות והנשנות של המעבר, ובתוכן מניעת מעבר דלק וסולר, אינן משרתות צרכים ביטחוניים. מטרת החסימה היא פגיעה באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע, כדי להשיג מטרות פסולות.

חלק 9
מסקנות והמלצות
מסקנות והמלצות

האגרות הייחודיות למעבר, שיטת הבידוק במעבר כרם שלום, העלויות המכבידות שנובעת ממיקומו והתשתיות המוגבלות במעבר עצמו, עומדים בין כלכלת רצועת עזה לבין סיכוייה להתפתח ולשגשג. מה שנחוץ לכלכלה מידית הוא הסרת הסגר והאפשרות לסחור בלא הגבלה, אלא רק בכפוף לבדיקות ביטחוניות פרטניות. עד להסרה מלאה של הסגר, שיפור אפשרי אם ייושמו ההמלצות הבאות:

• פתיחת מעברי סחורות נוספים, בצפון רצועת עזה.
• ביטול הרשימה הייחודית לרצועה של פריטים שמוגדרים "דו-שימושיים".
• הקמת מאגר דלקים בשטח של מעבר כרם שלום.
• הקמת סככה במעבר, להגנה על סחורה מפני פגיעת מזג האוויר (ר' מסגרת).
• הקמת תאי קירור ואחסון במעבר, עבור סחורות שהעברתן דורשת בחינה מחודשת. זאת במקום לשלחן בחזרה לספק, או לאחסון, שעלויותיו גבוהות.
• הקמת גופי תאורה בתוך התאים במעבר, כדי שיוכל לפעול לאחר רדת החשיכה.
• הקמת מנגנון להעברה של חשבוניות ומסמכים.
• הסרת המגבלות על סוגי הסחורה ומועדי שינוען.
• לאפשר שינוע מכולות במעבר.
• להפחית את ההיטלים והמסים הייחודיים לכרם שלום.
• הבטחת פעילותו השוטפת של מעבר כרם שלום, והימנעות מסגירתו כצעד ענישתי.

ישראל שולטת בהיבטים רבים של החיים ברצועת עזה, לרבות הנתיבים המסחריים. השליטה הניכרת הזאת מולידה אחריות כלפי תושבי הרצועה. על ישראל החובה לעשות כדי לקדם חיים תקינים ברצועה עזה, ולכבד את זכות התושבים לחיים בכבוד ולפרנסה.