בישראל ובגדה המערבית נמצאים יעדי השיווק הטבעיים של תוצרת עזה, ולו בשל הקרבה הגיאוגרפית והזיקות החברתיות-תרבותיות ביניהן. במחצית הראשונה של 2007 נמכרו בישראל ובגדה כ-85 אחוזים מכלל הסחורות ששווקו מהרצועה. ביוני 2007, עם השתלטות חמאס על השלטון, אסרה ישראל על שיווק סחורות מהרצועה לגדה ולישראל ואפשרה רק ייצוא מוגבל של מוצרים חקלאיים לאירופה, כחלק מיוזמת סיוע של ממשלת הולנד. חסימת השווקים היוותה גורם מרכזי ביותר להידרדרות של כלכלת הרצועה, לקריסת עסקים ולאבטלה המאמירה.
בין יוני 2007 לאוקטובר 2014, יצאו בממוצע חודשי רק כ-14 משאיות סחורה מהרצועה לחו"ל, רובן נושאות תוצרת חקלאית, אחוז בודד מהממוצע החודשי של משאיות שיצאו ערב הסגר. בשלהי 2014, לאחר הלחימה הקשה בקיץ ("מבצע צוק איתן"), החלה ישראל לאפשר שיווק מוגבל של תוצרת חקלאית מעזה לגדה; ב-2015, הקצתה גם מכסה של עגבניות וחצילים שישווקו מעזה לישראל, ובהמשך גם כמה פריטים נוספים. נכון להיום ישראל מתירה מכירה בשטחה רק של כמות מוגבלת של עגבניות וחצילים מעזה, לצד מוצרי טקסטיל, רהיטים ופסולת מתכת. ישראל מתירה גם הוצאה של פלפלים וקישואים מהרצועה, אך נכון להיום, לא מתקיים שיווק של המוצרים הללו בגלל קשיים בירוקרטיים במעבר.
ב-2019 יצאו מעזה דרך כרם שלום, בממוצע 262 משאיות מדי חודש וב-2020 יצאו 265 משאיות לחודש. ההגבלות הקיימות עד היום על שיווק מהרצועה, במיוחד לישראל ולגדה, ממשיכות להוות חסם משמעותי לפעילות כלכלית ברצועה, ומקשות על התפתחות משמעותית.
השיווק מעזה לגדה נעשה תוך הטלת הגבלות רבות מצד ישראל. השיקולים העומדים מאחורי האיסורים הרבים והאישורים המעטים כלל לא ברורים. גם כאשר אין הגבלה על שיווק, לא תמיד ניתן בפועל להוציא את הסחורה. בענפים מסוימים, כגון מזון מעובד, ישראל לא ממהרת ליצור מנגנון שיאפשר הוצאת סחורות, או שהיא טוענת שהבקשה לשיווק לא התקבלה, ולכן לא טופלה. וגם אם הכל הוסדר ותואם מראש, תמיד יתכן שישראל תחליט פתאומית על סגירת המעבר.
ישראל כמעט שלא מטילה מגבלות על ייצוא מעזה לחו"ל, אך בשל עלויות השינוע – אין יציאה מהרצועה באוויר או בים, אלא רק בכלי רכב למעבר אלנבי, לנמל ימי או שדה תעופה – הרווחיות נפגעת מאוד.
נוהל ייצוא ושיווק סחורות מרצועת עזה, שפורסם רק ב-2019, קצר ולקוני, ואינו נותן מענה למורכבות הכרוכה בייצוא ובשיווק או לחשיבות העצומה שטמונה בפיתוחם. הנוהל קובע שהוצאת סחורה מחייבת תיאום ותיווך של מתאם הסחורות ברשות הפלסטינית מול מת"ק עזה; שהיקף הוצאת הסחורה תלוי ביכולת הספיקה של מעבר כרם שלום; וכי הוצאת הסחורה תיעשה בהתאם לרשות המכס והמסים ולנהלים של משרדי החקלאות, הבריאות והכלכלה הישראליים ובכפוף ל"מגבלות ביטחוניות".
מידע נוסף על יציאת סחורות מעזה דרך כרם שלום לאורך השנים, אפשר למצוא כאן.
תוצרת חקלאית
ישראל מאפשרת שיווק של רשימה קצרה ומוגבלת של תוצרת חקלאית מעזה לגדה, ומונה רשימה קצרה בהרבה של פריטים שהיא מתירה לשווק בישראל, אך מכלול של הגבלות, ובירוקרטיה נוקשה וסבוכה, מונעים שגשוג והתפתחות של החקלאות ברצועה. ב-2019, בעקבות עתירת גישה לבג"ץ, פורסם לראשונה באתר משרד הבריאות נוהל העברת תוצרת צמחית טרייה מרצועת עזה לאיו"ש. בנוהל מצוין כי סוג התוצרת החקלאית המותרת לשיווק נקבע על בסיס שיקולים פיטוסניטריים, הנבחנים על ידי אגף ההסגר של השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות.
בנוהל נקבעה רשימה של תוצרת מותרת לשיווק לגדה, הכוללת עגבניות, פלפלים, חצילים, תותי שדה, כרובים, כרוביות, תמרים, מלפפונים, קישואים, בצלים ובטטות. עם זאת, הנוהל מבהיר שאין המדובר ברשימה סגורה וכי ניתן להגיש בקשה להעברת תוצרת שאינה בה. על אף שנקבע בנוהל כי הרשימה תיבחן מעת לעת ותתעדכן בהתאם, למיטב ידיעת גישה הרשימה לא השתנתה. על אף שהנוהל מתעלם מהסוגיה, תגובת המדינה לבג"ץ בעתירת גישה מלמדת כי קיימת גם רשימה של גידולים אסורים לשיווק, אשר נקבעה ב-2014 ומעולם לא פורסמה. בין היתר נכללים בה גויאבות, הדרים, אפרסקים, תאנים, משמשים, שזיפים, תבלינים ותפוחי אדמה. מתגובת משרד החקלאות לשאלת גישה כיצד לשווק פרחים מעזה לגדה למדנו כי גם שיווק פרחים אסור באופן גורף.
נוהל העברת תוצרת צמחית טרייה מרצועת עזה לישראל פורסם גם הוא ב-2019 בעקבות עתירת גישה. ישראל, שמייבאת כמות עצומה של סחורה חקלאית מחו"ל, מאפשרת לחקלאי הרצועה למכור לה רק עגבניות (מכסה של 400 טון לחודש) וחצילים (מכסה של 50 טון לחודש).
בשני הנהלים הנוגעים להוצאת תוצרת חקלאית מצוין כיצד יש להכין את הסחורה ולארוז אותה, ואילו בדיקות פיטוסניטריות יש לערוך ברצועה ובישראל כדי להבטיח שתהיה נקייה ממזיקים. בנוסף, נקבע כי מפקח הגנת הצומח בישראל רשאי לפסול משלוח או לדרוש שיבצעו בו בדיקות נוספות על חשבון המשווק.
שיווק מזון מעובד
מאז 2007 ועד סוף 2020, יצרני מזון מעובד מעזה לא הצליחו לשווק את סחורותיהם לגדה ולישראל. במענה לעתירה שהגיש גישה בשם אחת החברות המובילות בעזה, בשנת 2018, טענה המדינה כי "בהתאם למדיניות כיום, אין כל איסור עקרוני כללי על העברת סחורות מרצועת עזה דרך ישראל לצורך העברתן לחו"ל או לגדה". עם זאת, צוין כי כל בקשה להעברת מזון מעובד מעזה תיבחן, בין היתר, בשים לב לשיקולים של בריאות הציבור, שהיא בסמכות משרד הבריאות. פניות חוזרות ונשנות למשרד הבריאות מלמדות כי למרות שישראל טוענת שאין איסור על הוצאת מזון מעובד, בפועל היא מונעת זאת כמעט לחלוטין באמצעות הערמת מכשולים בירוקרטיים.
בנוהל ייצוא וישווק סחורות מרצועת עזה נקבע כי שיווק מוצרי מזון מחייב אישור של מנהל המזון במשרד הבריאות. בתשובה לפניותינו החוזרות, משרד הבריאות הציג לראשונה הסדרים לפיהם אפשר לייצא ולשווק מזון מעובד מתוצרת עזה רק בסוף 2019. ההליך לקבלת אישור לשיווק, כולל דרישות רבות, בהן שהמזון מיוצר במפעל שמיישם מערכת בקרת איכות בהתאם לתקן הבינלאומי ISO 22000, ושהפיקוח יהיה מטעם ממשלת הולנד. בהתאם לרשימה שהועברה אל גישה ממשרד הבריאות, רק שמונה מפעלים ברצועה עונים על תנאי סף אלה. במענה לפניות של יצרני מזון מעובד מהרצועה אל מת״ק עזה, נמסר כי תנאי מקדים לשיווק הסחורה הוא אישור ממשרד הבריאות של הרשות הפלסטינית בגדה.
בסוף נובמבר 2020, לראשונה זה 13 שנים, הצליח מפעל גדול ברצועת עזה (מבין שמונת המפעלים שאושרו) לשווק מסחורתו בגדה. נכון להיום, ידוע רק על כמה מפעלים בעזה שמצליחים לשווק מזון מעובד (בעיקר חטיפים) בגדה ובחו"ל. אף מפעל לא מחזיק בהיתר שיווק בישראל.
יצוא מזון מעובד לחו״ל
הליך ייצוא סחורות מהרצועה לחו״ל הוסדר על ידי משרד הבריאות, בתיאום עם מתפ״ש וגורמים נוספים, רק בפברואר 2020. בהתאם להסדר הקיים, יצוא מזון מעובד כפוף לחתימת משלוחי המזון ב"פלומבה", תוך ביצוע בדיקות לווידוא החתימה, הן במעבר כרם שלום והן במעבר משלוחי המזון לחו"ל. הטעם לדרישה זו, כפי שהובהר על ידי משרד הבריאות, הוא מניעת זליגת סחורה לתחומי ישראל. נכון להיום, מעט מפעלים בעזה הצליחו לייצא את סחורותיהם לחו״ל.
טקסטיל ורהיטים
בנובמבר 2014 יצאה מעזה לגדה משאית ראשונה נושאת בגדים. ב-2015 הותר שיווק של מוצרי טקסטיל ורהיטים גם לישראל, אך באופן מוגבל מאוד, וגם הוא, כמו התוצרת החקלאית, נתקל בחסמים עקיפים רבים. הקושי המרכזי נעוץ בהגבלות החמורות שישראל מטילה על כניסת חומרי גלם, החיוניים לייצור בגדים ורהיטים, למשל לוחות עץ מעל עובי מסוים, מוצרי צבע ודבקים. חומרים אלה מוגדרים על ידי ישראל דו-שימושיים, ועל אף שהם נחוצים לשימוש אזרחי-מסחרי מובהק, יש קושי להכניסם, מה שמשבש ייצור סדיר ועמידה במחויבויות האספקה.
