הכלכלה ברצועת עזה דוכאה שנים על ידי הגבלות תנועה גורפות שכופה ישראל, הרבה לפני המגפה העולמית. כעת היא נאנקת תחת סגר כפול – הידוק הסגר על ידי ישראל מבחוץ, וסגר שיושם כדי לבלום את התפשטות הנגיף מבפנים. איך נפגעות התעשיות ושוק העבודה המקומי, ומה חייב להיעשות כדי לצאת מהמשבר
23/09/2020
המשך
בסוף אוגוסט, עם איתור המקרים הראשונים של הדבקה קהילתית בקורונה ברצועה עזה, הצטרפו תושביה לנוהלי הגבלות התנועה שחווים רבים בעולם בתקופה זו. מוסדות ציבור ובתי ספר נסגרו, חנויות ומפעלים לא חיוניים הושבתו, נעצרה התנועה בין המחוזות. עם אלה העמיקה הדאגה לפרנסה, לביטחון תעסוקתי ותזונתי, שעלתה עם פרוץ המשבר הגלובלי. בעזה הגיעו אל המשבר הזה בנקודת שפל, בעיצומו של גל פעולות ענישה שהעמיסה ישראל על המגבלות שהטילה בחודש מרץ מחשש להתפשטות הקורונה, ובעיקר על רקע משטר ההיתרים החונק, שכבר שנים רבות מצמצם מאוד את אופק ההתפתחות של הכלכלה בעזה.
לרוב מבקשי העבודה ברצועה אין מענה. אחוזי האבטלה ברבעון השני של 2020, כשרק החלה התפשטות המגפה בעולם, עמדו על 49 אחוז. למעלה משליש מהמועסקים עובדים בסקטור הציבורי, שם המשכורות משמעותית גבוהות יותר. אך כבר שנים שמשכורותיהם משולמות חלקית, לא פעם באיחור, לעתים בפיגור של חודשים. הם נחלקים בין מעסיקים שונים, הרשות הפלסטינית והרשויות ברצועה שבשליטת חמאס. הסכסוך הפנים-פלסטיני פוגע בהם. המגזר הפרטי נאבק על חייו. כוח הקנייה ברצועה בנפילה חופשית. ערב משבר הקורונה אפשרה ישראל לכמה אלפי פועלים לצאת לעבוד בישראל בכסות של היתרי סוחר, אך מאז מרץ, אין בכלל יציאות של סוחרים.
הסקירה הזאת מתבססת על דוחות שפרסמו גופים בינלאומיים ומקומיים בעזה, ועל ראיונות שערכנו עם תעשיינים, סוחרים, פועלים וכלכלנים מהרצועה. בכל השיחות בלטה האבחנה שהפגיעה בשוק העבודה המקומי, בכוח הקנייה של התושבים ובענפי תעשיה שונים ברצועת עזה, החריפה מאוד בחודשים האחרונים.
חלק 1
שוק העבודה
שוק העבודה
המגזר הציבורי
נכון לרבעון השני של 2020 כ-40 אחוזים מהמועסקים בעזה עובדים בסקטור הציבורי, עבור הרשות הפלסטינית או עבור רשויות חמאס ברצועה. עובדים אלה מקבלים כבר זמן רב משכורות חלקיות, לרוב באיחור. באפריל 2017 הודיעה הרשות על קיצוץ של כ-30 אחוזים במשכורות 60 אלף עובדיה ברצועה. חלקם הוצאו לפנסיה מוקדמת. המהלך נומק רשמית כאילוץ תקציבי, אך ככל הנראה ננקט גם כאמצעי לחץ על ממשלת חמאס בעזה.
ביולי 2020 שילמה הרשות כ-65 אחוזים מסך משכורות מאי של עובדיה, וממשלת חמאס שילמה למועסקיה כ-50 אחוזים ממשכורת יוני. לפי נתוני הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה, עובדי הסקטור הציבורי מרוויחים 96.4 שקל בממוצע ליום, בעוד שעובדים בסקטור הפרטי בעזה מרוויחים 31.9 שקל בממוצע ליום.
המגזר הפרטי
במרץ 2020, עם התפשטות הקורונה בישראל, גם השלטונות ברצועה נקטו בצעדי מנע, שנמשכו עד סוף אפריל-תחילת מאי, וכללו סגירה של מסעדות, בתי קפה, שווקים עירוניים וקניונים, בתי ספר וגני ילדים, אולמות אירועים ובתי תפילה. מצרים סגרה את מעבר רפיח. מעבר ארז נסגר אלא למקרים רפואיים בהולים, ומבחינת ישראל נשאר כך גם חצי שנה לאחר מכן. ח'דר שניורה, ראש איחוד התעשיות ברצועה, מעריך כי בתקופת ראשונה זאת, של סגר בתוך הרצועה – במרץ, אפריל ומאי – סבל הסקטור הפרטי מהפסד של כ-26 מיליון שקלים.
דוח שפרסם ארגון העבודה העולמי של האו"ם (ILO) במאי קרא לממשלות לנקוט בפעולות דחופות ורחבות היקף כדי להגן על עובדים ועל מקומות עבודה, והדגיש כי יש לאפשר צמיחה ושיקום לכלכלת הרצועה. העניין תלוי נכתב, בין היתר, ביכולת הייצור ובפעולת המגזר הפרטי באופן שיאפשר לו להתחרות בשווקים אזוריים ועולמיים, ולהגדיל את ייצוא הסחורות והשירותים. גם מבחינות אלה, רצועת עזה תלויה בישראל, הקובעת איזה מוצרים יוכנסו לרצועה – חומרי גלם, ציוד חיוני – ואיזה סחורות ייצאו ממנה, אם בכלל, כמה ולאן.
"ענף התיירות הוא מענפי הכלכלה שחוו את הפגיעה הקשה ביותר" מספר לגישה ד"ר מאהר אל-טבאע, מנהל לשכת המסחר ברצועת עזה. "נאסר לקיים אירועים חברתיים ולכן סגרו את אולמות הכנסים והאירועים, זרים לא יכולים להיכנס לרצועה, אז סגרנו את בתי המלון," הוא אומר. "אני חושב שברור לכל שבשלב הזה אין מה לדבר על תיירות פנים. תושבי הרצועה, שסובלים מעוני ומחסור גם בימים של שגרה, פשוט לא יכולים להרשות לעצמם הוצאה כלכלית כזאת". מספר האנשים שאיבדו את מקום עבודתם, מקור הכנסתם, בענף זה, מתחילת המשבר עומד על 8,700.
ענף התחבורה וההסעות בעזה ספג גם הוא פגיעה קשה. ב-2019 היו רשומים 2,612 רכבי הסעות ומוניות, וכ-2,700 נהגים ונהגות. מעריכים כי עבודתם של כ-80 אחוזים מהמתפרנסים בענף נפגעה מתחילת משבר הקורונה.
נפגעו גם תעשיות הבניין, הכוללות תעשיות עץ, נייר, מתכת, אלומיניום וחומרי בנייה, שמעסיקות בשגרה עשרות אלפים. בשנת 2019 עמד היקף הייצור בענף זה על 27 אחוזים מהפוטנציאל המלא שלו. ברבעון הראשון של 2020 נפל היקף הייצור ל-11.4 אחוזים. בדוח של התאחדות תעשיות הבניין ברצועה מנמקים את הצניחה בנפילה בכוח הקנייה ברצועה. התושבים רוכשים כעת רק מוצרים חיוניים, דוגמת מוצרי מזון, חומרי חיטוי וניקיון, מסכות פנים ותרופות. לפי נתוני התאחדות תעשיות הבניין בעזה, כ-10,000 מועסקים בתעשייה זו איבדו את מקום עבודתם מתחילת המשבר, באמצע מרץ.
תעשיית הטקסטיל בעזה בעידן הזה ידעה עליות ומורדות
לפי דוח של איחוד תעשיות הרהיטים, קרוב למחצית כלל המועסקים בענף, כ-2,600 איש, איבדו את מקום עבודתם. 150 מפעלים לייצור רהיטים נסגרו. כוח הייצור של הענף עומד כיום על חמישה אחוזים בלבד משהיה לפני הידוק הסגר, ב-2007.
המשבר הנוכחי הוביל לנפילה של 70 אחוזים בהיקף הייצור של מפעלי המזון. מחקר שנערך על ידי התאחדות תעשיות המזון בעזה, שבחן 65 מפעלים במחוזות שונים ברצועה, העלה כי 1,300 מהפועלים במפעלים איבדו את עבודתם. לפי המחקר, עומק הפגיעה בענף חלקי בשל עלייה בצריכה מקומית של מוצרי מזון יבש ושימורים, כך שהיו גם מפעלים שהמשיכו את פעילותם ובחלקם אף הגבירו את הייצור. דוח של איחוד תעשיות המזון מתחילת אפריל העריך שכ-39 אחוזים מהמועסקים בענף זה איבדו את מקום עבודתם מתחילת המשבר (יחסית למספרם בסוף 2019).
כ-80 אחוז מהעובדים בסקטור הפרטי בעזה משתכרים מתחת לשכר המינימום, שהוא 1,450 שקלים בחודש בלבד.
דוח שהכין הבנק העולמי באפריל 2019 העריך כי הענפים שנפגעים בעיקר ממדיניות ניטור/איסור הכניסה לעזה של מה שישראל מגדירה פריטים "דו-שימושיים" הם התעשייה, החקלאות טכנולוגיות מידע ותקשורת, וכי הקלה במדיניות ישראל תוביל לצמיחה של 11 אחוזים בכלכלת הרצועה.
לפי הלמ"ס הפלסטיני, 53 אחוזים מתושבי הרצועה, מעל מיליון ילדים, זקנים, גברים ונשים, חיים מתחת לקו העוני וסובלים מהיעדר ביטחון תזונתי, 34 אחוזים חיים בעוני מחפיר. דוח של הבנק העולמי מיוני 2020, צפה שאחוז העוני בעזה יעלה ל-64 אחוזים. כיום, כ-80 אחוז מהתושבים נסמכים על סיוע הומניטרי. על המצב הכלכלי הקשה של התושבים בעזה אפשר ללמוד מהצניחה במחירי הפירות והירקות בשוק. לשם השוואה, עגבניות נמכרו בחודשי הקיץ בעזה בשקל לקילו. בישראל, מחיר העגבנייה באותו הזמן היה גבוה ב-350 אחוזים; חצילים, למשל, נמכרו גם הם בשקל לקילו בעזה, כאשר בישראל המחיר גבוה פי ארבעה.
בנוסף לפעילות של אונר"א במחנות הפליטים, שמספקת מוצרי מזון בסיסיים, מעל 100 אלף משפחות בעזה נשענות גם על מענקי סיוע שמעבירה קטאר לרצועה, מאה דולר למשפחה.
חלק 3
סיכום והמלצות
סיכום והמלצות
המגבלות שמטילה ישראל בשגרה על תנועה מרצועת עזה ואליה מנמיכה את תקרת האפשרויות של הכלכלה בעזה. המשך העמידה על המגבלות בעת הזאת עוד תחמיר את המצב ולהוסיף סכנות לתושבים. מתוקף שליטתה הניכרת של ישראל על היבטים רבים של החיים ברצועה, ובמיוחד שליטתה המוחלטת במעברים לסחורות ולאנשים בינה לבין עזה, חלה עליה חובה לנקוט בצעדים שיאפשרו לכלכלה בעזה להתמודד עם המשבר, ולמצוא דרכים לצמוח ולהתפתח.
על ישראל לנקוט מיד בשורה של צעדים, שיאפשרו פעילות כלכלית מרבית בעזה:
• על ישראל להימנע מכל צעדי הענישה, שנועדו לפגוע במכוון בחפים מפשע ובפעילות ההומניטרית והכלכלית ברצועה. • על ישראל להכין, לפרסם וליישם מתווה מפורט של תוכנית שמכירה באחריותה לדאוג לצרכים של תושבי עזה ולהגן על זכויותיהם. • על ישראל להסיר מגבלות על תנועת סוחרים, פועלים וסחורות, שהושתו גם קודם לפרוץ משבר הקורונה, ולהרחיב את האפשרות של רבים יותר למצוא תעסוקה בישראל ובגדה.
• על ישראל להסיר את המגבלות השרירותיות על תנועת אנשים שהושתו במרץ 2020. עליה ועל הרשויות הפלסטיניות למצוא דרכים להגן על יכולת התושבים להתפרנס תוך שמירה על בריאות הציבור.
• על ישראל לפעול לאלתר לאפשר לתעשיות המזון ברצועה להתקיים ולהתפתח, כולל הסרת האיסור בפועל לשיווק בגדה ובישראל.
• על ישראל לאפשר כניסה של חומרי גלם וציוד הנדרשים לפעילות שוטפת של הכלכלה, תוך שימת דגש על ענפים שמבטיחים אספקת מזון לאוכלוסייה – הדיג והחקלאות – ולדאוג לשלומם של מי שמתפרנסים בים ובאזורים הסמוכים לגדר.
• על ישראל לפתח מנגנון שיאפשר לסוחרים לפגוש לקוחות וספקים, כדי להמשיך לקיים יחסי מסחר שוטפים ולבצע העברות כספים.
