מתי תמר הופך מסוכן

היוזמה להקמת החברה נולדה מתוך קבוצה של נשים שעבדו בהכנת מחית תמרים בקואופרטיבים קטנים, ששיווקו בהיקף מצומצם, במסגרת העמותה הקהילתית לפיתוח הדקלים והתמרים ברצועה. אבו מנדיל וזקוט עובדות בתחום מאז 2001. ב-2016, הקימו את "בלח פלסטין", בהשקעה של 100 אלף דולר: 30 אלף מתוכם בהלוואה בתנאים נוחים מארגון שמעניק הלוואות לעסקים קטנים, והשאר מכיסי המייסדות.

מאז, הפעילות בחברה עברו הכשרות אינטנסיביות בניהול, שיווק, בקרת איכות ותחומים נוספים מטעם ארגונים מקומיים ובינלאומיים. בשנה הראשונה שלה הפיקה החברה 30 טונות מחית תמרים; בשנה החולפת הפיקה 70 טון.

רסמייה זקוט, ממקימות החברה, אומרת שמחית התמרים שהן מייצרות שונה מזו שמפיקים בגדה המערבית. בעזה מכינים אותה מתמר חיאני, שבעיניה עדיף וטעים יותר למילוי עוגיות. ההתחלה, היא מספרת, לא היתה פשוטה: "לא היתה לנו ראייה רחבה לניהול החברה, היינו פעם טועות ופעם מצליחות, אבל התעקשנו על הצלחת הרעיון, וזה היה המנוע שדחף אותנו. השנה שכרנו לראשונה שטח של שבעה דונמים, מתוכם שלושה משמשים לחממות לייבוש התמרים. הכנו שטח למקרר גדול, כדי לשמור על טריות התמרים עד לעיבוד שלהם. הקמנו גם פס ייצור, שכולל כמה תנורים ומטחנות, וציוד נוסף".

רסמייה ז'קוט. צילום: מוחמד עזיאזה

לפי נתוני משרד החקלאות בעזה, ברצועה יש כ-190 אלף עצי דקל מניבים, המפיקים בממוצע 50 ק"ג תמר חיאני כל אחד. "בלח פלסטין" מגייסת פועלים לגדיד ולנשיאת הפירות למתחם החברה. הנשים שוטפות את התמרים, מגלענות ומייבשות אותם על לוחות עץ בחממות. אחר כך התמרים נכנסים לתנורים למספר דקות, חלקם נטחן וחלקם משווק שלם.

בימים האחרונים של הרמדאן יש ביקוש שיא למחית התמרים. "חברות וסוחרים קונים מאיתנו בשבעה שקל לק"ג," מספרת אנתיסאר אבו מנדיל. "החברות אורזות את התמרים, ממתגות עם הלוגו שלהן ומשווקות בתשעה שקל לקילו. אנחנו משווקות בעצמנו תחת השם 'זינה'. מאז 2017 אנחנו יושבות עם משרד הכלכלה ברצועה ועם גורמים נוספים כדי לקבל בלעדיות בשוק. זכינו לאחר מאבק, בזכות זה שהמוצר שלנו מצוין, וכיום כל מחית התמרים בחנויות, בשווקים ובקניונים בעזה יוצר על ידי הנשים של החברה".

אנתיסאר אבו מנדיל מוסיפה: "עכשיו אנחנו פועלות להשיג את היעדים שהצבנו בתוכנית האסטרטגית 2019-2021, שכוללים את המשך פיתוח המומחיות שלנו בתחום הפיננסי ובתחום הטכנולוגי, לשפר את האיכות של המוצר, ולצאת מעבר לשוק המקומי". היא משוכנעת שלמוצר שלהן סיכוי טוב להצליח בגדה. ב-2018 הן נסעו ליריחו ובחנו שיטות לטיפול בדקלים, ודרכים אחרות להכנת המחית. הן פגשו נשים מפורום נשות העסקים בגדה ועם חברות שיווק. בין היתר נפגשו עם נציגים של חברה המתמחה בשיווק תוצרת חקלאית, שהביעה עניין בשיווק המוצר שלהן. "אשת עסקים שפגשנו גם רוצה לרכוש את הגלעינים של התמרים", מספרת אבו מנדיל, "היא מכינה מהם משקה כמו קפה".

אנתיסאר אבו מנדיל (משמאל), ממקימות "בלח פלסטין". צילום: מוחמד עזיאזה

עם גילוי פוטנציאל הצמיחה שמאפשר שוק חדש, החלו הנשים לברר איך להגשימו. "הופתענו לגלות שאסור לשווק מחית תמרים לגדה," אומרת אבו מנדיל על המדיניות הישראלית. "מוזר שאפשר לשווק תמרים טריים, אבל מחית תמרים נחשבת ל'מזון מעובד' ולכן אסורה, למרות שלמעשה מדובר בתמרים מיובשים וארוזים, חלקם טחון חלקם לא. מה ההיגיון בזה?".

אבו מנדיל אומרת שאי אפשר להסתמך רק על השוק המקומי אם הן רוצות לתת ליותר נשים פרנסה. זה גם יותר רווחי: "קילוגרם מחית תמרים נמכר בגדה ב-13 עד 14 שקל, מה שאומר שהרווח שלנו יכול להיות כפול. אנחנו נחושות למצוא דרך לשווק בגדה".

עוגיות במילוי מחית תמרים. צילום: מוחמד עזיאזה

מילוי בצק העוגיות במחית התמרים. צילום: מוחמד עזיאזה

עובדות החברה. צילום: מוחמד עזיאזה

אריזת חבילות התמרים. צילום: מוחמד עזיאזה

תהליך ייבוש התמרים. צילום: מוחמד עזיאזה

תמרים מיובשים. צילום: מוחמד עזיאזה

חברת "בלח פלסטין". צילום: מוחמד עזיאזה

רסמייה זקוט, ממקימות החברה. צילום: מוחמד עזיאזה

כבר 13 שנים שישראל אוסרת באופן גורף שיווק של מזון מעובד מתוצרת עזה בגדה המערבית ובישראל. ערב החמרת הסגר, בקיץ 2007, 80 אחוז ממוצרי תעשיית המזון המעובד בעזה שווק מחוצה לה, בעיקר בגדה ובישראל. למפעלים מעוררי השראה כמו "בלח פלסטין" ולכלל התעשיות ברצועה אין אופק כלכלי כל עוד ישראל מתעקשת על הגבלות שרירותיות, שמדכאות את פוטנציאל הצמיחה שלהן.