כרם שלום
בשנים הראשונות אחרי שהידקה את הסגר על הרצועה (2007-2010) ישראל סגרה שלושה מעברי סחורות לעזה שהפעילה עד אז – קרני, סופה ונחל עוז. כבר יותר מעשור, מעבר כרם שלום הוא מעבר הסחורות העיקרי של רצועת עזה, היחיד עם ישראל, והיחיד שמתאפשרת דרכו גם הוצאה של סחורות לשיווק מחוץ לרצועה. המעבר, שהופעל לראשונה ב-2005 לצורך הכנסת סיוע הומניטרי, משמש עד היום עורק חיים מרכזי וחיוני של תושבי הרצועה.
מאז הידוק הסגר ב-2007 ועד 2010, סביב אירוע משט המאווי מרמרה, ישראל אסרה על כניסת רשימה ארוכה של סחורות אזרחיות לרצועה, בהן מוצרים בסיסיים כגון כוסברה, נייר טואלט, צעצועים ושוקולד. למעשה, הרשימה שניהלה ישראל, שמעולם לא פורסמה רשמית, מנתה רק פריטים המותרים בכניסה לרצועה – כל השאר היו אסורים. ב-2012, בעקבות מאבק משפטי ממושך שניהל גישה, משרד הביטחון חשף את מצגת "צריכת מזון ברצועה – קווים אדומים" הכוללת מידע על מדיניות הגבלת כניסת מזון לרצועת עזה שהיתה בתוקף בין 2007 ל-2010.
כיום ישראל כבר לא מטילה הגבלות על הכנסת מוצרי מזון לרצועה, אך ממשיכה להגביל מאוד, ולעיתים אף לאסור לחלוטין, כניסה של פריטים שהיא מגדירה "דו-שימושיים", כלומר חומרי גלם או ציוד בעלי שימוש אזרחי מובהק שיכולים, לשיטתה, לשמש גם לפעילות צבאית. רשימת הפריטים ה-"דו-שימושיים" ארוכה ועמומה, והיא כוללת קטגוריות רחבות כמו "ציוד רפואי" או "ציוד תקשורת", וכן פריטים וחומרים בסיסיים שנחוצים בין היתר לתעשייה, תחום טכנולוגיות המידע ולענפי החקלאות והדיג. ההגבלות על גישה לחומרים אלה מעכבות מאוד פיתוח כלכלי של הרצועה, כמו גם את המאמצים המתמשכים לפיתוח תשתיות החשמל, המים והטיפול בשפכים.
עד כה, חומרי בניין בסיסיים כמו מלט וברזל, ורב הפריטים שישראל מגדירה כ-"דו-שימושיים", נכנסו לעזה כמעט בלעדית במסגרת מנגנון תיאום הקרוי Gaza Reconstruction Mechanism. מנגנון זה הוקם אחרי המלחמה ב-2014, שכונתה בישראל "צוק איתן", על פי דרישת ישראל, והוא פועל בתיאום מול הרשות הפלסטינית ובפיקוח האו"ם. הלכה למעשה, הוא משאיר בידי ישראל את הכוח להחליט איזה תוכניות בניין יאושרו ויצאו לפועל. גם תכניות בניין שכבר אושרו מתעכבות מאוד בשל איטיות וסרבול המנגנון.
גם הוצאת סחורות לשיווק מחוץ לרצועה היא צורך חיוני ובסיסי של הכלכלה. עד היום, סוגים רבים של סחורות מעזה אסורים לשיווק בגדה ובישראל. לקראת סוף 2014 ישראל הודיעה שהיא מסירה את אחת המגבלות הכלכליות המכבידות שהוטלו על עזה מאז קיץ 2007: האיסור על שיווק סחורה מעזה בגדה המערבית. בנובמבר 2014 יצאה, לראשונה אחרי שבע שנים, משאית נושאת סחורה מעזה לעבר שווקי חברון. בעקבותיה הותרו לשיווק בגדה גם ריהוט, מוצרי טקסטיל ותוצרת חקלאית מעזה. על פי רשימת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, התוצרת החקלאית המותרת כרגע לשיווק בגדה כוללת עגבניות, מלפפונים, פלפלים, חצילים, קישואים, בטטות, כרובים, כרוביות, תותי שדה ותמרים. בצלים גם נמצאים ברשימה, אך שיווקם לגדה לא מתאפשר בפועל. לא ברור מדוע רק סוגי תוצרת אלה נמצאים ברשימה, בעוד סוגים אחרים אסורים לשיווק. במרץ 2015 ישראל התירה שיווק מכסות מצומצמות של עגבניות וחצילים מהרצועה לתחום ישראל. גם קישואים ופלפלים הותרו לשיווק בישראל אך מכירתם איננה רווחית בשל עלויות השינוע הגבוהות במעבר. סחורות נוספות מעזה שמותרות לשיווק בישראל הן ריהוט, טקסטיל וגרוטאות מתכת.
עזה: כרוניקה של סגר
הזיזו את הסרגל שמאלה לסקירה היסטורית 1947-2021
29.11.1947
אישור תכנית החלוקה של האומות המאוחדות. רצועת עזה נכללת בתחומי המדינה הפלסטינית
15.04.1948
הכרזת מדינת ישראל ומלחמת 1948. במהלך המלחמה, פליטים פלסטינים רבים מאזור המרכז והדרום מתרכזים בעזה
24.02.1949
נחתם הסכם שביתת הנשק עם מצרים, שמשאיר את הרצועה תחת שלטון צבאי מצרי
05.06.1967
ישראל כובשת את עזה במהלך מלחמת ששת הימים
01.01.1972
היתר יציאה כללי מאפשר לפלסטינים מעזה ומהגדה להיכנס לתחומי ישראל במשך היום ולעבוד בה
09.12.1987
פורצת האינתיפאדה הראשונה בתחילה בעזה ואז בגדה המערבית. בשנים הבאות האלימות תתפשט ותחריף
10.02.1991
מבוטל היתר היציאה הכללי, מגבלות התנועה על תושבי הרצועה הופכות למשמעותיות מאד
04.05.1994
בעקבות הסכמי אוסלו נחתם הסכם קהיר להעברת אזורי עזה ויריחו לשליטה פלסטינית
01.01.1995
ישראל מקימה גדר סביב רצועת עזה
25.10.1999
נפתח המעבר הבטוח בין רצועת עזה לגדה המערבית
27.09.2000
פורצת האינתיפאדה השניה. המעבר הבטוח נסגר. הגבלות משמעותיות מוטלות על התנועה במעבר ארז. ישראל סוגרת את שדה התעופה של עזה. נאסר על סטודנטים מעזה לצאת ללימודים בגדה המערבית
11.09.2005
מושלמת תכנית ההתנקות והצבא הישראלי יוצא מתחומי הרצועה לאחר 38 שנה. מוטלות הגבלות על הסחר עם עזה
15.11.2005
נחתם הסכם המעברים. ההסכם נותן לישראל שליטה רבה במעבר אנשים מהרצועה ואליה
25.01.2006
תנועת החמאס זוכה ברוב בבחירות לפרלמנט הפלסטיני שנערכות בעזה ובגדה המערבית. שלושה חודשים אחר כך, ישראל אוסרת על פועלים מעזה להיכנס לתחומה ומגבילה את המעבר בארז למקרים הומניטריים חריגים
26.06.2006
החייל גלעד שליט נשבה בידי ארגונים פלסטיניים ומוחזק בעזה. יומיים אחר כך מתחיל מבצע גשמי קיץ, הכניסה הקרקעית הישראלית הראשונה לרצועה לאחר ההתנתקות. במהלך הלחימה מופצצת תחנת הכוח של עזה
19.09.2007
ישראל מכריזה על עזה כעל 'ישות עויינת' בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה ומטילה עליה סגר. ישראל מאמצת נוסחאות לחישוב רף המזון המינימלי שצריך להיכנס לרצועה כדי להימנע ממשבר הומניטרי, מצמצמת לזמן מה את כמות הדלקים והחשמל הנמכרים לעזה, ומגבילה את מרחב הדיג מחופי הרצועה לשלושה מיילים ימיים
27.12.2008
מבצע עופרת יצוקה. תחנת הכוח מופצצת שוב. פגיעה קשה בבבתי מגורים ומימשל ובתשתיות חשמל, ביוב ומים בנוסף למאות הרוגים
01.01.2009
ישראל מפרסמת נוהל שאוסר למעשה על פלסטינים מעזה לעבור לגדה המערבית לצורך איחוד משפחות
31.05.2010
השתלטות חיל הים על הספינה הטורקית מאווי מרמרה מסתיימת בהריגתם של תשעה מפעילי המשט. לחץ בינלאומי וחקירות בעקבות האירוע. ישראל מבטלת את מרבית ההגבלות על הכנסת מוצרים אזרחיים לרצועה, למעט פריטים "דו שימושיים" ומתירה כניסת חומרי בניין עבור אירגונים בינלאומיים בלבד. מתחיל יצוא מוגבל מעזה לחו"ל
10.07.2011
חיל האוויר מפציץ מנהרה בעזה. לאורך השנה מתגברת מאוד פעילות ההברחה במנהרות בין סיני לעזה. הפעילות במעבר רפיח מתרחבת משמעותית והוא פתוח רוב הזמן למעבר תושבי עזה למצרים בעקבות עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים
14.11.2012
מבצע "עמוד ענן". לאחריו ישראל מגדילה את מרחב הדיג לשישה מיילים ימיים ומכריזה כי תתיר כניסת חקלאים למרחק של עד 100 מטר מהגבול
13.10.2013
גילוי מנהרה ליד קיבוץ עין השלושה שם קץ לתקופה קצרה בה ישראל התירה כניסת חומרי בניין עבור המגזר הפרטי, וכניסתם נאסרת כליל. האבטלה מזנקת. במהלך השנה מצרים משמידה את רוב מנהרות ההברחה מסיני וסוגרת את מעבר רפיח לעיתים תכופות
08.07.2014
מבצע "צוק איתן", הקטלני וההרסני בסבבי הלחימה ברצועה
אוגוסט 2014
הפסקת אש מסיימת את סבב הלחימה. מוקם ה-GRM ונכנסים יותר חומרי בנייה לעזה. מורחבים מעט האישורים לביקורי משפחות בגדה. בנובמבר מבוטל האיסור על שיווק סחורה מעזה בגדה המערבית
01.03.2015
ישראל מתירה שיווק מוגבל בתחומה של תוצרת חקלאית מהרצועה עבור יהודים המקפידים על שנת השמיטה. מעבר רפיח היה פתוח ל-32 ימים לא רצופים בלבד במשך השנה
מרץ 2016
ישראל מטילה איסור על הכנסת מלט למגזר הפרטי ברצועה למשך חודשיים כמעט. במהלך השנה מבוטלים אלפי היתרי סוחר לסוחרים מעזה ונמנע מעבר שלהם לישראל או לגדה. המניעות הביטחוניות מתגברות
מאי 2018
ממאי 2018 ועד אוגוסט 2020 נקטה ישראל 13 פעמים (שמונה פעמים במעבר ארז וחמש בכרם שלום) בסגירת המעברים ובעצירה של כניסת סחורות כענישה קולקטיבית. הסגירה של המעברים מפרה את זכויות התושבים וגורמת לנזקים כלכליים כבדים לתעשיות, לבעלי עסקים ולמפעלים בעזה, שממילא נאנקים תחת מגבלות הסגר שמטילה ישראל על הרצועה
אפריל 2019
ישראל הרחיבה את האזור המותר לדיג מול חלק מחופי עזה לראשונה עד ל-15 מיילים ימיים. המרחק החדש מיושם על שטח צר יחסית מול דרום הרצועה. ישראל ממשיכה לצמצם את אזור הדיג כצעד של ענישה קולקטיבית; במהלך 2019 ישראל צמצמה 11 פעמים את המרחק אליו מותר לדייגי עזה להגיע, בארבע מהפעמים אף הוטל סגר ימי מלא. בחודשיים הראשונים של שנת 2020 (ינואר ופברואר) המרחב צומצם ארבע פעמים, בהם אף נאסרה יציאה לים למשך יומיים
מרץ 2020
משבר הקורונה. בצעד שמוסגר כהתגוננות מפני התפשטות נגיף הקורונה, ישראל הפסיקה את התנועה דרך ארז, למעט יציאת חולים לטיפולים דחופים ומקרים בודדים נוספים. מצב זה המשיך כמעט ללא שינוי עד קיץ 2021
מאי 2021
ישראל סגרה לחלוטין את ארז וכרם שלום לתנועת סחורות במהלך 11 ימים של מתקפה נרחבת על הרצועה, ומנעה כליל תנועת אנשים וסחורות מהרצועה ואליה, כולל סיוע רפואי ודלק לתחנת הכוח. היא המשיכה להגביל מאוד את התנועה במעברים גם חודשים אחרי שהושגה הפסקת אש
מאז הידוק הסגר, ביוני 2007, ועד סוף 2014, יצאו רק 14.7 משאיות בממוצע בחודש מהרצועה, כ-1% מהמשאיות שיצאו ממנה לפני הטלת הסגר, 1,064 משאיות מדי חודש. במהלך 2020 יצאו מעזה 265 משאיות בחודש בממוצע. היקף וסוגי הסחורות המאושרות לשיווק מעזה לגדה המערבית ולישראל רחוקים מלספק את הנדרש לפיתוח כלכלי ברצועה.
ישראל עושה לא פעם שימוש פסול בשליטתה על מעבר כרם שלום כדי להפעיל לחץ על האוכלוסייה. במהלך 2020, ישראל סגרה, או הגבילה, את הפעילות בכרם שלום במשך 5 ימים כצעד ענישתי (זאת בנוסף לסגירת המעבר בחגי ישראל, כדרך קבע). במשך שלושה חודשים אחרי מתקפתה בעזה במאי 2021, ישראל אסרה כמעט לחלוטין כניסה של חומרי בניין ושל רוב הציוד ה-"דו-שימושי" לרצועה, תוך עיכוב משמעותי של מאמצי השיקום ופגיעה חמורה בחייהם של תושבים. כל סגירה של מעבר כרם שלום או הגבלה נוספת של תנועת הסחורות דרכו מביאה להשלכות הומניטריות ולנזקים כלכליים כבדים לתעשיות, לבעלי עסקים ולעובדים בעזה, שממילא נאנקים תחת מגבלות הסגר.
שער סלאח א-דין
בפברואר 2018 החלה כניסת סחורות ממצרים לרצועה דרך שער סלאח א-דין, הסמוך למעבר רפיח, ונמצא בשליטה אזרחית וביטחונית של רשויות חמאס ומצרים. כניסת הסחורות בשער זה, בייחוד של דלקים וחומרי בניין, הפכה מאז למשמעותית: ב-2019 נכנסו דרך סלאח אל דין 23 אחוז מהמלט שנמכר לרצועה, וכ-86 אחוז מגז הבישול. במהלך 2020 נכנסו דרכו 27 אחוז מהמלט שנמכר לרצועה וכ-84 אחוז מגז הבישול.
פעילותו של שער סלאח א-דין אינה מהווה תחליף לתפקוד שוטף ותקין של מעבר כרם שלום, בראש ובראשונה מפני שהוא לא מחבר בין עזה לבין השווקים הכי רלוונטיים שלה – ישראל והגדה המערבית – והוא ממוקם רחוק מנמלים באזור. למרות מגמה של הרחבת מגוון הסחורות העוברות בסלאח א-דין, כמות הסחורות הנכנסות דרכו עדיין קטנה משמעותית בהשוואה למעבר כרם שלום. אין בשער תשתיות להעברת כל סוגי הסחורות, ולא ניתן להוציא דרכו סחורות לשיווק מחוץ לרצועה. המעבר לא פועל על פי נהלים סדורים ושקופים, ופעמים רבות נאסרת בו כניסה של פריטים שישראל אוסרת על כניסתם דרך כרם שלום.
מלפפונים מעזה בדרכם לגדה המערבית. צילום: גישה