תוכן עניינים:
הקדמה
1. מהי "רשימת הפריטים הדו-שימושיים"?
2. כיצד נכנסים חומרי בניין לרצועה?
3. מהן החובות המוטלות על ישראל ועל שחקנים נוספים בנוגע לכניסת סחורות לעזה?
4. אילו סחורות נכנסות ממצרים ומדוע היקפן מוגבל?
5. מהו המסלול "הרגיל" לכניסת סחורות "דו-שימושיות" מישראל?
6. אילו עוד מנגנוני תיאום דו-צדדיים קיימים בין ישראל לארגונים בינלאומיים?
7. מהו "המנגנון לשיקום עזה" וכיצד הוא פועל?
8. האם המנגנון לשיקום עזה אפקטיבי בהשגת מטרתו?
9. האם המנגנון לשיקום עזה משתנה?
10. האם ההגבלות על סחורות דו-שימושיות נחוצות לשמירה על ביטחון ישראל?
סיכום
הקדמה
ישראל מגבילה במשך שנים כניסה לעזה של חומרי בניין, חומרי גלם, כימיקלים, ציוד וחלקי חילוף הנחוצים לתעשייה, למערכת הבריאות ולתשתיות אזרחיות בסיסיות ברצועה. היא בוחרת להגדיר אלפי פריטים החיוניים להן כ"דו-שימושיים" – הכוונה לסחורות שיש להן שימוש אזרחי מובהק אך ניתן לערוך בהן גם שימושים צבאיים, ובהיקף החורג בהרבה מהמקובל על פי סטנדרטים בינלאומיים. פריטים אלה מוכפפים על ידה לבקרה ופיקוח נוספים, בטענה שהם יכולים לשמש ארגונים חמושים ברצועה, למשל לבניית מנהרות וביצורים או לייצור אמצעי לחימה.
מאז הידקה את הסגר על עזה ב-2007 ועד 2010, סביב אירוע משט המאווי מרמרה, ישראל אסרה על כניסת רשימה ארוכה של סחורות אזרחיות לרצועה, בהן מוצרים בסיסיים כגון כוסברה, נייר טואלט, צעצועים ושוקולד. למעשה, הרשימה שניהלה ישראל, שמעולם לא פורסמה רשמית, מנתה רק פריטים המותרים בכניסה לרצועה – כל השאר היו אסורים. ב-2012, בעקבות מאבק משפטי ממושך שניהל גישה, משרד הביטחון חשף את מצגת "צריכת מזון ברצועה – קווים אדומים" הכוללת מידע על מדיניות הגבלת כניסת מזון לרצועת עזה שהיתה בתוקף בין 2007 ל-2010.
למרות שמדיניות ה"קווים האדומים" כבר לא בתוקף, הרשימה ה"דו-שימושית" שמנהלת ישראל, ההגדרות הרחבות והעמומות הכלולות בה, חוסר השקיפות שסובב אותה והתיאום הסבוך הנדרש להכנסת פריטים מתוכה לרצועה ממשיכים לפגוע באינספור היבטים של חיי היומיום בעזה.
במהלך ההתקפה על רצועת עזה במאי 2021, הפגזות הצבא הישראלי גרמו להרס נרחב ולנזקים רבים לבתי מגורים, לעסקים, לבתי ספר, לנתיבי תחבורה ולתשתיות אזרחיות נוספות ברצועה, הנאמדים בסך של 290 ל-380 מיליון דולר. למעלה מ-60 אלף יחידות דיור ניזוקו ויותר מ-2,000 ניזוקו באופן חמור או נהרסו כליל. לצד הפגזותיה החוזרות ונשנות של ישראל, ההגבלות שהיא מטילה בשגרה על כניסת סחורות לרצועה מעמיקות את הפגיעה בתושבי הרצועה.
בימים אלה ישראל מתירה כניסה חופשית, יחסית, של חומרי בניין (מלט, מוטות ברזל וחצץ) דרך מעבר כרם שלום, המעבר המסחרי היחיד בין ישראל ורצועת עזה. זאת לאחר שחסמה את כניסתם כליל במשך שלושה חודשים עקב הלחימה, מחודש מאי ועד ספטמבר 2021. חומרי בניין נכנסים לעזה ממצרים מאז שלהי מאי. מצרים שלחה לעזה כלים כבדים ועוד ציוד לפינוי הריסות, אשר בדרך כלל הכנסתם מישראל וממצרים נאסרת. על רקע שלושת חודשי האיסור הישראלי על הכנסת חומרי בניין לעזה, חוסר הוודאות בנוגע למימון הבנייה מחדש וההגבלות המתמשכות שישראל כופה, ההריסות פונו במהירות יחסית, אך שיקומה של עזה עוד מתמהמה.
ההגבלות הישראליות על כניסת חומרים דו-שימושיים לעזה מעכבות בנייה, שיקום ופיתוח כלכלי, תוך הפרת זכויות היסוד של תושבי עזה. במסמך זה נציג תשובות לשאלות נפוצות על מדיניות ישראל בנוגע לפריטים דו-שימושיים ועל המנגנון לשיקום עזה (GRM). בסיכום, אנו מונים ממצאים מרכזיים ממחקרנו המתמשך בנושא, וסוגיות שיש להידרש אליהן כדי לאפשר גישה רבה יותר לסחורות.